על דני רהב (וולף) – כתבה צביה אלמנתו

מבוא:

דני נולד ביום ה–21 ליוני 1937 בביתו במושב באר טוביה. בן להורים עליזה וד”ר יהודה וולף, חלוצים אשר עלו לארץ בשנות ה-30 של המאה הקודמת מגרמניה. ואח למיכאל האח הבכור.

בשנת 1933 כאשר היטלר עלה לשלטון הבין ד”ר וולף שעליהם לעלות כמה שיותר מהר לארץ כול עוד זה ניתן ואפשרי, הם עלו לארץ והתיישבו בבאר טוביה מושב שהיה מבודד ומוקף בעשרות כפרים ערביים.

ד”ר וולף היה הרופא הראשון באזור, רופא אשר טיפל במסירות אין קץ בסביבה כולה, טיפל בערבים וביהודים גם יחד, התייחס לאדם באשר הוא אדם, בבית זה גדל דני וחונך בדרך של עשייה ועבודה. דני גדל והתחנך בבאר טוביה. בהגיעו לגיל הגיוס בשנת 1955 התנדב לשרת בצנחנים.

קורות חיים :

 

1955 -1956 : במאי התגייס והתנדב לצנחנים בגדוד 890 וצורף לפלוגה ב’, עבר מסלול הכשרה כלוחם השתתף בפעולות התגמול. ובהן פעולת הסבחה ובמבצע כנרת. בסוף שנת 1956 נשלח לקורס מ”כים חי”ר.

כמפקד כיתה השתתף בפעולה כנגד משטרת א-רהווה, בפעולת התגמול בע’רנדל, במבצע לולב ובפעולת קלקיליה. במבצע קדש צנח צניחה קרבית במתלה, וסיום “קדש” בכיבוש שרם א–שייך.

  

1957 – 1961 : לאחר המלחמה, סיים קורס קציני חי”ר ושימש כמפקד מחלקה, מפקד פלוגה, וכקצין חבלה גדודי/חטיבתי בצנחנים.

הדריך בקורס קומנדו, בסיומו שליחות מטעם המוסד לאתיופיה תחת פיקודו של אלי זעירא.

 

1961 – 1964 : שירת בצנחנים בתפקיד סמ”פ, מ”פ.

דני, שקרא את הספר “מפקד הרפאים“, העריץ את דייוויד סטירלינג, מייסדה ומפקדה של יחידת הקומנדו הבריטית SAS שלחמה במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה ותקפה שדות תעופה ובסיסים בעומק המערך הגרמני. לפני מותו, סיפר לידיד כי שאף להידמות לו. הוא נחשב למומחה ללוחמה זעירה ולקומנדו.

 

1965 – 1967 :סמג”ד בצנחנים, פיקד על השתלמות קציני צנחנים, מפקד קורס קומנדו בחטיבת הצנחנים, מפקד יחידת סיור של חטיבת הצנחנים הסדירה במלחמת ששת הימים, במלחמת ששת הימים הוביל דני רהב, יחד עם דן שומרון, את חוד החנית של חטיבת הצנחנים לתעלת סואץ. על אומץ לבו, תעוזתו וכושר המנהיגות שהפגין הוענק לו עיטור המופת.

מקרב רפיח דרך כיבוש רצועת עזה ועד כיבוש קנטרה וגשר הפירדן על גדות התעלה.

אחרי מלחמת ששת הימים הוצב וולף במפקדת קצין חי”ר וצנחנים ראשי ותכנן מבצעים מעבר לקווי האויב. הוא היה מהבולטים ומהראשונים ביוזמי מבצעים מיוחדים, בעלי אופי אסטרטגי, במסגרות גדולות של עוצבות מוטסות.

כן השתתף במבצע תשורה כמפקד אחד מכוחות המשנה של הצנחנים, ובכך זכה להידמות לגיבורו, סטירלינג, ולפשוט על שדה תעופה. מאוחר יותר פיקד על קורס קומנדו.

 

1968 – 1969 : חניך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו”ם(.

ראש ענף מבצעים וארגון במפקדת קצח”ר (קצין צנחנים רגלים ראשי) של רפול, סמח”ט הבקעה, השתתף בפשיטה על שדות תעופה בבירות (דצמבר 1968), בפעולת כארמה בבקעת הירדן, ובנאג’ חמאדי במצרים.

 

1970 – 1972 : ב-1970, בשיאה של מלחמת ההתשה, קיבל דני את הפיקוד על סיירת “שקד“.

תחת פיקודו פעלה הסיירת בשתי זירות עיקריות: מבצעים ברצועת עזה, שכללו בין השאר הפעלת מסתערבים נגד הטרור הפלסטיני ברצועת עזה וחיסול הטרור בעזה, ומבצעים בתעלת סואץ נגד מצרים. כן פעלה הסיירת לאורך הגבול הירדני. באותה שנה פיקד על שני מבצעי צליחת התעלה, הסיירת יצאה למבצע סרג’נט (13 במרץ 1970) ולמבצע ויקטוריה (10 ליוני 1970). מבצעים שנחשבו למסובכים ופורצי דרך בתחומם. לקראת סיום תפקידו חלה בסרטן והוחלף על ידי סגנו אמציה חן(פצי).

1973 –  1975: מדריך בפו”מ–במלחמת יום הכיפורים שימש כמדריך בפו”ם.

הוא מיהר לחזית הדרום והתמנה למפקד כוח סיור מיוחד באוגדת שרון. הכוח כלל קצינים ולוחמים במילואים ובקבע, רובם יוצאי סיירת “שקד” והצנחנים, שלא היה להם תפקיד מוגדר בתחילת המלחמה. בין אנשי הכוח היו מאיר דגן, שלחם יחד עם דני בעזה כמפקד סיירת “רימון” ואמציה חן (פצי), שפיקד על כוח בשם “כוח פצי”. לתקופה קצרה פעל עם כוח הסיור של דני רהב גם כוח מסיירת מטכ”ל תחת פיקודו של עוזי דיין. הכוח פעל לחיסול חוליות נ”ט שחדרו לשטחנו וניסו לפגוע בשריון הישראלי, כדרכו פעל בצורה ייחודית ובחר בעצמו לטפל בחוליות האלו.

בעיקר בלחימה בחיילי קומנדו מצריים ובהריגת קציני תצפית קדמיים של הצבא המצרי.

בתום המלחמה סייע לאלוף אברהם טמיר לתכנן את הסכם הפרדת הכוחות בין צה”ל למצרים.

“דני שהכיר כול תלולית וכול נקיק סימן את המפות במו ידיו את תוואי ההפרדה, שממנו התחיל תהליך השלום עם מצרים”.

 

1975 – 1976: לאחר המלחמה מונה רהב למפקד חטיבת צנחנים מטכ”לית במילואים בדרגת אלוף-משנה.

 

1978 – פרש מצה”ל בדרגת אלוף משנה, כיוון שהרמטכ”ל מרדכי גור לא קיבל את תפיסתו, שיש לבסס את פעולות צה”ל על מבצעים מיוחדים ופחות על מבצעי אוגדות שריון שיגרתים.

למרות ביקורתו החריפה על מדיניות הביטחון של ישראל ועל תורת הלחימה של צה”ל התנדב דני במלחמת לבנון ב- 6 ביוני 1982 והצטרף כעוזר לאלוף יאנוש בן גל מפקד הגיס המזרחי.

 

1979 –  לאחר שפשט את מדיו והשתחרר מצה”ל קנתה המשפחה משק חקלאי במושב אורות הסמוך לבאר טוביה ודני הפך להיות מחייל–לחקלאי.

במשך 10 שנים עבד כחקלאי מצטיין, המשבר בחקלאות שהלך והתעצם לקראת שנת 1990 הביא אותו לנטוש את עיסוקו בחקלאות, בצער ובכאב לב ולפתוח פרק נוסף בחייו.

1991 – הקים את חברת “פירדן” חברה ליבוא בתי קורות עץ קנדיים. דני היה גאה בעבודתו וביצירתו. במשך כול שנות פעילותו נלחם נגד מחלה קשה שפקדה אותו מגיל צעיר עד אשר הכריעה אותו.

דני נפטר ביום שני כח’ בניסן תשס”ד ב-19 לאפריל 2004, השאיר אחריו את בני משפחתו: אשתו ושלושת ילדיו,חותניו ,כלתו ושבעת נכדיו כואבים ועצובים.

 

דברים שנאמרו על האיש:

כך  מעידים עליו אנשים: באישיותו ייצג את דמות הלוחם המחובר לארץ שהיה מוכן להקריב את חייו למענה.

אלוף ישראל טל (טליק): דני-בעל אומץ לב פיזי ואזרחי, גיבור בקרב, דבק בעקרונותיו, אסטרטג מבריק, המוניסט, אידיאליסט ופטריוט.

רב אלוף רפאל איתן (רפול): דני בחור אמיץ ומקצוען כחייל ומפקד. דני היה מופת בחייו, גיבור במותו, לוחם, נגר, חקלאי ומעל לכול חבר.

אלוף אריק שרון: אני גאה שבתקופות קשות שהיו כאן הייתה לי הזכות להיות עם דני ביחד, דני היה לוחם אמיץ לב. דני אדם אמיץ לב.

אלוף אברהם טמיר: (שהקים את אגף התכנון המטכ”לי) דני וולף הקדים אותי ואת עמיתיי במיקוד החשיבה הצבאית, בסיכונים קיומיים לישראל מ”המעגל השני” של עירק ואירן.

תת אלוף בנימין בן אליעזר (פואד): דני תמיד יישאר המפקד האמיץ, הנערץ, מפקד שהיה מסוגל לראות קדימה שנים. אך מעל הכול איש אשר אהב את הצבא, את הביטחון, והם אהבו אותו.

השופט (בדימוס) צבי סגל: דני תמיד ראה את האדם באשר הוא אדם, דמותו המאירה תהייה למופת ולתפארת לדורותיה, והיא תיוותר חרוטה בליבות כול מכריו ומוקיריו כאחד מאלה שבזכותם הגיעה מדינתנו, צבאנו עד הלום במובן החיובי.