בן אשר ומרים. נולד ביום כ”ט באדר תש”ז (20.3.1947) בארגנטינה, עלה לארץ בשנת 1952 ובא למשמר הנגב. מראשית ימיו בקיבוץ הכירוהו הכל כעלם נעים הליכות ושקט כלפי חוץ, אך תוסס, מלא חיות ומרץ פנימי. הוא היה פעלתן ותמיד היה רץ לעשות, לעזור ולתת מכוחו ומיכולתו. כל ישותו אמרה רצון, עקשנות, יושר, טוב לב, תום ואהבה לאדם, לפרח ולחיה. אריה היה רגיש מאוד ויש שהיה נפגע מדברים שנאמרו, או משיבוש תכניות והבטחות שהסתמך עליהן. הוא שאף תמיד להתקדם, ללמוד ולהתפתח. הוא עבר קורס אחר קורס מתוך שאיפה להוסיף דעת והתחיל בלימודים לקראת מבחני הבגרות. הוא אהב את העבודה בפרדס והקדיש את זמנו לעשות כל מה שהתחייב לעשות. תמיד עשה הכל מתוך עקשנות והתמדה. הוא היה בעל כוח רצון וחזון ואלה קבעו את דמותו ואישיותו.

אריה גויס לצה”ל בתחילת נובמבר 1964 והתנדב לשרת ביחידה נבחרת אולם בגלל מצב בריאותו לא יכול להמשיך ביחידה זו ואז הועבר לתפקיד מנהלתי ביחידה אחרת. אך בזכות רצונו העז לשרת כחייל קרבי התגבר על המכשולים, ועקשנותו נשאה פרי והוא התנדב לשרת בסיירת “שקד”. קורס הצניחה שימש אתגר, שרצה לעמוד בו; אך בגלל “פרופיל” נמוך נדחתה בקשתו. כדי לשכנע את המפקד עמד על כך שיספח אותו ליחידה קרבית ולבסוף ענד למדיו את כנפי הצניחה. בספטמבר 1967 הצטרף לצבא הקבע. במלחמת ששת הימים לחם בין הצנחנים, כמובן. תחילה נלחם בגדה ולאחר מכן ברמת הגולן. במלחמה היה מ”כ ומפעיל מרנ”ט. אחרי המלחמה הוטלו על אריה תפקידי פיקוד והדרכה ומפקדיו היו מלאי התפעלות מכושר הפיקוד שלו ומן הדוגמה האישית ושלמות הביצוע שהראה. הגיע זמנו ללכת לקורס קצינים אך לפי הנוהל הצבאי צריך היה עוד לעבור קורס מ”כים והוא הצטרף לקורס, שהיו בו מפקדים צעירים ממנו בגיל, בידע ובנסיון. אחרי קורס הקצינים חזר ליחידה ועסק בתפקידי פיקוד. אחרי כן הלך לקורס מ”פים וגם אותו השלים בהצלחה ובגאווה. כאשר הגיע לדרגת סגן נפתחו לפניו אופקים חדשים ושטח פעולתו התרחב. הוא הרגיש כי סומכים עליו ועצמאות יתירה זו הוסיפה לו סיפוק. בתקופת שירותו בצבא הקבע נעשו דעותיו והשקפותיו יציבות. לאט לאט בנה את עצמו ואת עולמו. הוא אהב את אוירת הבית והקדיש לו זמן רב. אור ליום י”ח בתמוז תש”ל (21.7.1970), נפל אריה בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות במשמר הנגב.

מפקדו כתב במכתב תנחומים לחברי משמר הנגב: “גידלתם בחברתכם בן מפואר, אשר תפס בשירותו הפעיל את האפשרות לתת כל שביכלתו למען העם בתקופה גורלית זו. היו גאים בבנים אלה”.

הקיבוץ הוציא חברת זיכרון שנקראה על שמו.