מחזור נובמבר 1963
בני מחזור
ארנון ליטבק ז”ל, רפאל יערי ז”ל, חיים שלומינס ז”ל, ישי שופטי, מאיר גורדון, נדב קפ, ברוך אבידר (גרק), אברהם קדם (מזרחי), רמי מינקה.
מחזור נובמבר –1963
התגייסנו בבקו”מ לסיירת שקד 424, שהיתה יחידה קטנה. תהליך הגיוס היה קצר, אך שהותנו שם ארכה כמה שבועות. מדי יום התבצע “שוק עבדים” כך קראו לכינוס היומי של המתגייסים, בו קראו את שמות המתפנים ליחידות השונות .הגיע תורנו. יחד עם טירוני הצנחנים עלינו על משאיות עם הקיטבגים האישיים ונסענו למחנה סירקין למקום מושבו של גדוד 202. הזכרון הראשון במפגש עם מפקדנו בצנחנים, היה קבלת הפנים הקשוחה של “יש לכם 10 שניות לרדת מהמשאית עם הציוד ולעמוד למסדר” כמובן שלא עמדנו בלוח הזמנים – בפקודה שאף פעם לא ניתן לעמוד בה, לכן היה עלינו לעלות ולרדת מהמשאית במהירות וחוזר חלילה. לעולם לא עמדנו בלוח הזמנים… והטרטור נמשך. היו כמה טירונים שהביעו את סרובם להשאר, אלה זכו בטרטור מיוחד, קיבלו פקודה לטפס על עצי האקליפטוס שבבסיס ולקטוף אגוזים לחילים הלוחמים הטריים…
פיזרו אותנו במחלקות השונות בפלוגת הצנחנים , עברנו שלושה חודשי אמונים מפרכים, בחורף, בתנאים פיזים קשים עם טירטורים והשפלות, שהיו נהוגים באותה עת. היינו תשעה חיילים המיועדים לסיירת שקד: ארנון ליטבק ואברהם מזרחי מקיבוץ נגבה, חיים שולמינס מקיבוץ עמיר, מאיר יערי מקיבוץ להבות הבשן, נדב קפ וברוך אבידר (גרק) מקיבוץ גשר, רמי מינקה ממושב רישפון, מאיר גורדון מגבעת ברנר ואנוכי מקיבוץ רמת השופט. בסוף הטירונות המשכנו לקורס צניחה בתל-נוף, כשבסיומו הוענקו לנו כנפי הצנחן והגענו ל”משמר הנגב” – בסיס הסיירת לתחילתו של קורס הסיור.
הדגש העיקרי היה על ניווטים. בסיומו שולבנו בצוותי היחידה. תפקידה של שקד באותה תקופה, היה שמירה על הבטחון השוטף של פיקוד דרום. כלומר שמירה על גבולות חלקה הדרומי של מדינת ישראל, שהיה פרוץ לחדירות רבות של מסתננים ומבריחים .
בשנים 1964-1963 מנתה סיירת שקד כחמישים לוחמים בפיקודו של עמוס ירקוני. היו בה שמונה, תשעה קומדקרים וג’יפ המפקד. היחידה חולקה, כאמור, לצוותים כשבכל צוות: קצין – מפקד הסיור, נהג, גשש, קשר ושניים, שלושה חיילים שכונו “קפצנים אחוריים”. אלו שישבו בירכתי הקומנדקר ועל כך עוד ידובר. שקד גדלה גם במהלך שנת 1964 כשהיה איחוד עם יחידה 525 שבסיסם היה בפארן.
הנשק התיקני בשקד היה FN, שעבר שיפצור על ידי שיוף הניצרה, כך שיוכל לירות באוטומט, ביחידות האחרות, היה אפשר לירות בנשק זה רק בבודדת. מאפיין נוסף היה מחסור ביחידה במציאותם של קסדות.
כל ערב נהגנו, לזווד את הקומנדקר לקראת היציאה לסיור הבוקר. הציוד כלל קונטיינר עם ירקות, קופסאות גולש, ביצים, קומקום לתה, את חפירה ורלס והכל על מנת שאפשר את הכנת ה”מחבט“?? בשטח .
לסיורים יצאנו השכם בבוקר בסביבות השעה ארבע-חמש, על גבי קומנדקר פתוח, עטופים בפני הקור עד הגיענו לתחילת הגיזרה המיועדת. כפי שהזכרתי תפקידה של היחידה היה לסייר לאורך גבולות פקוד דרום. הסיורים התבצעו לפי חלוקה לגזרות ובכל סיור היה ניסיון לגלות עקבות מסתננים שחדרו לארצנו. ברגע שהתגלו עקבות חדירה, החל מרדף הכולל הליכה על העקבות, ביצוע חיתוכים קרובים ורחוקים על מנת לאתר ולעלות במהירות המירבית על החודרים .
בעת ביצוע משימת גישוש שגרתית, במידה והתגלתה אילה (גזלה), היה מפקד הצוות נותן לנהג פקודה “לשבור” את ההגה לכיוון האילה והחל מרדף אחריה, בלי להתחשב במצב השטח.
הקומנדקר היה טס ומרחף באוויר ואנו החיילים שישבנו מאחור “הקפצנים האחוריים”, בילינו חלק ניכר מהמרדף בין שמים לארץ. הקומנדקר נעצר כאשר האיילה נעמדה, מפקד הכח היה יורה וצד אותה. צייד חיות הבר למאכל כמו איילות, חוגלות, ארנבות ודורבנים (בלילה), היה חלק בלתי נפרד מהווי היחידה, היה צריך להשביח את האוכל והמרדף אחרי בעלי החיים היווה גם סוג של אימון…
הדרכים בגזרות השונות עברו מדי יום טישטוש, על ידי ה”שרשרת” מתקן מיוחד שנולד בשקד ובו סבך – גדר תייל שנגררה על ידי הקומנדקר. לאחר הפעולה היה קל יותר לגלות את עקבות החודרים, שפעלו בדרך כלל בלילה.
טקס חשוב במהלכו של כל סיור יום היה ה”מחבט”. בשעות הבוקר המאוחרות או הצהריים היינו מאתרים עץ עשיר עלווה ורחב צל ומתחתיו ,אחר, פושטים את עורה של האילה או מורטים את נוצות החוגלות ומכינים את הבשר למחבט. אם לא צדנו, נהנגו לפתוח קופסאות גולש, אספנו זרדים ועצים בשטח ובתוך גומה שנחפרה הדלקנו מדורה, עליה הונח הרלס ועליו המחבט.
התבשיל המיוחד Made in Shaked, כלל טיגון בצל, עגבניות, בשר הגולש, שעבר תוך כדי טיגון ,ניקוי מכל ה”קונדומים” גושי השומן הלבנים שהיו דבוקים אליו ורק בסוף התהליך נטרפו הביצים ונשפכו על המחבט. הצוות השתטח על הקרקע סביב המחבת ומגש ירקות טריים והחלו באכילה בידיים בלבד . סיום הארוחה היה מלווה בקומקום תה שבושל במקום.
בנוסף לסיורי היום היו גם סיורי לילה לגילוי החודרים בשעות הערב והלילה המוקדמות. אני מרשה לעצמי לספר סיפור אישי המדגים את פעילותה ויכולתה של סיירת שקד, הדבקות במטרה, ללא חשיבות גינונים צבאיים. ערב יציאתי לקורס מ”כים בשיבטה – נשמעה אזעקה – סירנה ברחבי היחידה והוכרז “אדום”.משמעות ה”אדום” היה, דיווח בקשר על מציאת עקבות חדירה לישראל .כל חיילי ומפקדי היחידה קפצו על הקומנדקרים, כדי לעזור לצוות שגילה את עקבות החדירה ולאתר את החודרים. לבשתי באותו רגע בגדי א’, כי ציודי הוחזר לאפסנאות וכאמור, הייתי צריך להגיע למחרת לקורס מ”כים. רצתי במהירות לאפסנאות, לקחתי נשק FN וארבע מחסניות טעונות. יצאתי לשטח עם עמוס ירקוני מפקד היחידה ולוחמים נוספים. הצבנו מארבים מזרחית לכביש קיבוץ ארז, בין שורת אקליפטוסים. במרכז הגיזרה שכבתי במארב עם עמוס ירקוני ומפקד נוסף יהודה וידן.
קרוב לחצות, התגלו כמה מסתננים בדרכם חזרה מהארץ לעזה. היו אלה שלושה אנשי קומנדו, או אנשי מודיעין חמושים. ניתנה מכת אש ראשונה והתחלנו בהסתערות. מימיני רצו עמוס ירקוני ויהודה וידן. לאחר כ-50 מ’ עמוס ויהודה נפלו פצועים ברגליהם מהירי עליהם. המשכתי להסתער לבד על שיח קרוב ,ממנו ראיתי את מקור הירי – רוקנתי את המחסנית על המסתנן ששכב מאחורי השיח, וידאתי חיסולו וחזרתי לעזור בטיפול ובפינוי המפקדים שנפגעו ברגליהם.
כל החוליה חוסלה. חלפו מאז למעלה מיובל שנים, בודדים שיתפתי בקורותי בלילה ההוא.
המשכתי להתקדם ביחידה וכקצין נשלחתי לגייס שני מחזורי חיילים חדשים בבקו”מ. הגיוסים היו גדולים יותר כ- 20 -25 איש בכל מחזור. קורסי הסיור שלהם הועברו על ידי רמי מינקה, בן מחזור שלי, שגם הוא חזר כקצין ליחידה והשני על ידי.
בנוסף לפעילות המבצעית שנעשתה ללא פשרות תוך דבקות במטרה, הצייד, כאמור, היה חלק מהווי היחידה ונוסף לו גם נושא “הסחיבות” או כפי שקוראים לו בפה מלא גניבות, מכל הבא ליד לצורכי תפקוד והווי היחידה .יחידות העילית בצה”ל נודעו גם ביכולת זו. נשלחתי ביום קיץ עם קומנדקר וכמה חיילים למשימה… למקשת אבטיחים של אחד מקיבוצי האיזור ,כדי להעמיס מלא הרכב אבטיחים. באורו של יום בזמן שבשטח עבדו קוטפי האבטיחים בצדו האחד של המיקשה. ניווטנו במקצועיות… את הרכב לצידה השני של המיקשה, התחלנו להעמיס במהירות.
התגלינו .
העובדים רצו אלינו – ברחנו עם הקומנדקר חזרה ליחידה, פרקנו את האבטיחים באחד מחדרי המגורים מתחת למיטות והחזרנו לעצמנו את הנשימה…
סיפור נוסף מפיו של רמי מינקה בעת שהותו בבסיס פארן התהפכה בשטיפון משאית של המכס עמוסה בכל טוב – פירות מיובשים ופיסטוקים. כשהגיעה השמועה לצוות שישב בפארן הם יצאו עם קומדקר על מנת לעזור “בהורדת העומס מהמשאית”. נעשו הובלות של כל התוצרת המיוחדת מהמשאית ליחידה עד שהופיעו אנשי המכס ולא ניתן היה להמשיך בהובלות, כמה חבל…
המחזור השתחרר בתום שירות, החברה התפזרו.
ישי שופטי
