סגן

קנדלשטיין אליעזר (לייזר)

בן בוניה ויהושע
torch180x250
נפל ביום י"ג באייר תשכ"ט (01.05.1969)
בן 21 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין האזרחי גבעת השלושה
200px Badge of the Israel Defense Forces.new .svg

סיפור חייו

רשמים מיום אחד במלחמת ההתשה וסיפור נפילתו של                  סגן אליעזר קנדלשטיין הי"ד 1.5.1969  

היינו בעיצומה של מלחמת ההתשה, לקראת סוף חודש אפריל 1969, כאשר  יואב לוי קבל את הפיקוד על פלוגה א', בה שרתי, מביני תלמי המ"פ הותיק. פלוגתי נקראה להחליף פלוגה מגדוד 50, (בפיקודו סרן צל), במוצב 4-א  בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, דרומית למוצב "טמפו". מוצב 4-א שנקרא גם מוצב אברהם, ובמלחמת יום הכיפורים נקרא "לחצנית". המוצב היה ממוקם כשמונה ק"מ דרומית למוצב "טמפו" שהשקיף מצפונו לו על העיר פורט סעיד.

התוכנית המקורית שלנו הייתה לחצות את הביצות ברגל, ואת הציוד להעמיס על גמלים. איך שהגמלים הריחו את הביצות, הם סרבו להתקדם והתחילו להשתולל, לכן נדחתה החבירה למוצב רק למחרת, ונאלצנו לעשות את כל הדרך רגלית עם כל הציוד עלינו תוך התבוססות בבוץ וברפש של מי הביצה ולהגיע ממש לפנות בוקר למוצב. הגעתנו למוצב נתנה את האות לפינוי החיילים של גדוד 50. עלייתם על הזחל"מים נעשתה תוך כדי תנועה בקפיצה כדי להסתיר את כוונותנו מהמצרים על החלפת הכוחות. כל זאת נעשה בלי שהספקנו להחליף אתם מילה, וללא חפיפה כלשהי.

יואב לוי, כמ"פ חדש בגזרה, רצה מאד להפגין את כוחו והשראתו על הסביבה והחליט להראות למצרים מי אנחנו. הוא חילק אותנו לשני כוחות, כוח צפוני "ארטילריה": 3 מרגמות 52 מ"מ, וכל רגם צויד עם זביל חנ"ם. כוח דרומי: 3 מא"גים, ולכל מ.א.ג היה ארגז פעולה.  

ניתנה פקודת אש בקשר במכשיר מ.ק. 6. כל כוח ירה את התחמושת כולה, ומיד רצנו במהירות חזרה למוצב. חיכינו בתוך הבונקרים זמן מה, ומחכים לתגובה מהצד השני, הייתה לנו הרגשה שהירי מצדנו לא יעבור לסדר היום על ידי המצרים. לאחר שהיה נדמה שהכל רגוע, יצאנו לחצר המוצב והתחלנו לסדר את המוצב שהיה מבולגן לגמרי. סדרנו את המוצב והכנסנו כל דבר למקומו בתוך הבונקרים.

עם גמר הסידורים התכנסנו חמישה חבר'ה בחצר המוצב ויצרנו מעין מעגל שיחה: שמואל צוקר מהמחזור שלי ( פברואר 1968), רוני פרימן, לייזר קנדלשטיין שסיים רק לאחרונה קורס קצינים, "אבוייה" הרס"פ ואני – יאיר. עמדנו ודברנו על הא ועל דא ועל נושאים שונים. ולייזר אמר: "היום אני שנתיים בצבא". לפתע נשמע קול נפץ אדיר, ופגז מרגמה מצרי נחת בפינת החצר ליד המטבח. קפצנו כולנו לתפוס מחסה, אני קפצתי לבונקר התחמושת שהיה הכי קרוב אלי. אחרי זה השתרר שקט, הצצתי החוצה וראיתי את לייזר שוכב על הגב. נגשתי אליו ושאלתי אותו: "לייזר מה קורה?" והוא אמר לי: "אני לא מרגיש את הרגליים". צעקתי "חובש", והחובשים שלנו, שמשי גרנק מקיבוץ משמר הנגב וישראל אופק מרמת יוחנן הגיעו מיד. הרמנו אותו על אלונקה וראינו שבעורפו יש דם ותקוע שם רסיס קטן. והיה ברור לנו שזה מה שגרם לשיתוקו.

פואד מפקד היחידה שבאותו זמן היה בסיור ב"טמפו", הגיע למוצב, לאחר ששמע בקשר שיש נפגעים במוצב שלנו. שאר החיילים שהיינו ביחד במעגל ההוא: שמואל צוקר נפגע מרסיס במרפק ידו, רוני פרימן נפגע מרסיס בישבן, ואבוייה הרס"פ קבל רסיס קטן בחזה. הפצועים הועמסו על הזחל"ם של פואד, והם פונו לתאג"ד שהיה ממוקם מזרחית לקנטרה. בקשתנו, לשלוח מסוק לפנות את לייזר נענתה בשלילה וחיל האוויר סרב כדי לא להסתכן. 

כאן החל מסע העינויים של לייזר. ומהתאג"ד פונה במסוק עד לרפידים והלאה במטוס דקוטה עד לחצרים ובאמבולנס לבית החולים בבאר שבע ( "סורוקה"). בדיעבד, סופר לנו שהטלטלות והזמן הארוך מרגע פציעתו ועד ההגעה לבית החולים היו בעוכריו ולצערנו הוא לא שרד ונפטר על שולחן הניתוחים.                                                                           לייזר קנדלשטיין היה קצין צעיר ובקושי זכה לשמש כקצין, היות שרק בחודש אפריל 1969 סיים את  קורס הקצינים. 

לייזר היה מפקד מוערך, והיווה תמיד דוגמה אישית לכל חייל. לנו חיילי מחזור פברואר 1968 תמיד תשמר פינה חמה לזכרו, כמפקד מיוחד שליווה אותנו במשך כל תקופת אימון הלוחם, במסירות, באנושיות ובמקצוענות.

יהי זכרו ברוך.      

זוכר ולא שוכח

יאיר רוזנקרנץ (בוגר סיירת" שקד")

בן יהושע ובוניה. נולד ביום כ"ג באלול תש"ח (27.9.1948) בקיבוץ מחניים, בעיצומה של מלחמת השחרור, ופונה עם ילדי-הקיבוץ ומספר אמהות לחיפה. אליעזר הגיע לגבעת-השלושה בשנת 1952 ולמד שם בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד" והיה שחקן מעולה בכדורסל. הוא אהב את הטבע והיה מתפעל מן הנוף, מן החי ומן הצומח. הוא אהב לערוך טיולים בחיק-הטבע ובכלל אהב את הטוב והיפה שבחיים ונהנה מקריאת שירה ומהאזנה למוסיקה. הוא היה טוב לב ואמין שהאדם ביסודו הוא טוב לכן היה נחלץ תמיד ללמד סניגוריה על חבר שחטא. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן ועשה כל מה שהוטל עליו ברצינות ובאחריות. הוא היה אחראי בתכלית וללא פשרות – בלימודים, בעבודה ואף בשירותו הצבאי. אליעזר גויס לצה"ל במאי 1967 והתנדב לשרת בסיירת "שקד". בשירותו בצבא הצטיין באומץ-לבו ובמסירותו. לדעתו חייל טוב הוא רק חייל החושב על מהות-הפקודה וממלא אותה ללא ביקורת. הוא ראה בצבא הכרח והיה חדור הכרה שיש לבצע פקודות לא משום שהן פקודות אלא משום שיש צורך לבצען. כך עבר בהצלחה קורס-צניחה ובקורס מ"כים היה חניך מצטיין. בתום הקורס קיבל כל אחד מהבוגרים כיתה להדרכה. כמפקד דאג לחייליו והשתדל לטפח בהם ערכים ולהחדיר בהם רוח לחימה ותמיד שאף שכיתתו תהיה ראשונה בהישגיה. גם חייליו הרגישו בגדולתו של מפקדם וקראו לעצמם בשם "ליזרים". בפרק אימון הלוחם הקפיד להקנות לחניכיו יחס רציני לחובתם וידע לשמש דוגמא נהדרת של משמעת עצמית. הוא דרש מהם הקפדה מדוקדקת בכל פרט ופרט והוכיח שהוא עצמו נוהג כך. לאחר סיום הקורס נשלח גם לקורס קצינים. אף-על-פי שמצא את מקומו בצבא והתאקלם בשורותיו חלם על יום השחרור, כדי לחזור לעבודה בשדה. הוא השתתף בעשרות פעולות בחייו בצבא, נלחם באומץ והצליח בכולן. ביום י"ג באייר תשכ"ט (1.5.1969), כשתים-עשרה שעות אחרי שנפצע בראשו בהפגזת אויב באזור תעלת-סואץ, מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בגבעת-השלושה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן. מפקד-יחידתו כתב עליו במכתב-תנחומים להוריו, כי בשעה שהעביר אותו מהמוצב למסוק היה בהכרה מלאה ואמר: "אני חזק, אני חזק", ולמרות הכאבים הבטיח להחזיק מעמד ולחזור. הוא מספר שהכיר באישיותו המיוחדת של אליעזר ובסגולותיו הנפלאות, וכי נכנס ליחידתו במלוא המרץ, מלא יזמה ומוכן להתנדב לכל משימה. בתקופת הכשרתו באימון הלוחם התגלו בו תכונות מצוינות, והוא התבלט במנהיגותו ובהשקפותיו המיוחדות כיצד לשפר את איכות הלוחם שבו. המפקד כתב כי הייתה בו רוח מיוחדת של הקרבה, של תחושה שצבאנו חייב להיות טוב וחזק – וכך פעל הוא עצמו וכך חיזק את חייליו. ועוד כתב המפקד: "הייתה בי הערצה לבחור צעיר זה – – – כל תקופת שירותו רק חיפש מה לתת עוד ועוד ועוד – – – בנכם ליזר מת מות גיבורים; שרשרת-חייו ביחידה הייתה שרשרת ארוכה של מעשי-גבורה אלמוניים, שרק אנחנו יודעים להוקירם ולהעריכם – – – ליזר שלכם ושלנו נפל ואיננו. אך האמנם איננו? האמנם אותו עלם גבוה ותמים, שחי בצל השליחות במשך כל תקופת שירותו ומת על ברכיה, איננו? האם אותו איש שההכרה הוליכה והדריכה את כל מעשיו בכל שירותו, הלך ואיננו? לא ולא! הוא חי בינינו ומדריך אותנו. הוא נמצא אתנו יומם ולילה, הוא ושכמותו – הגיבורים האלמונים של יחידתנו, מאירים את דרכינו יומם ולילה". ב"שלושים" לנפילתו הוציאה לאור גבעת-השלושה – הקיבוץ המאוחד את "עלון הגבעה" כנר לזכרו; בניסן תש"ל יצא לאור הספר "בפרוח השושן", להנצחת שמו.

וידאו

הוידאו שלנו
1/2 סרטונים
1
ניר כהן סיירת שקד אזכרה לאליעזר לייזר קנדלשטין 14 04 2021
ניר כהן סיירת שקד אזכרה לאליעזר לייזר קנדלשטין 14 04 2021
2
סרט לזכרו של אליעזר קנדלשטיין ז"ל - קיבוץ גבעת השלושה
סרט לזכרו של אליעזר קנדלשטיין ז"ל - קיבוץ גבעת השלושה

גלריה

מה אתה מחפש?

הקלידו שאלת חיפוש

החיפוש יתבצע מיד

יצירת קשר

אשמח לקבל כל דבר מתקופתכם בסיירת שקד, עזרה ורעיונות נוספים
מוזמנים להעביר

ניר כהן
050-5642288
nirc0407@gmail.com

מלאו את הטופס

ואחזור בהקדם