סיפור נפילתו של לייזר קנדלשטיין – כתב : שמואל צוקר

התקופה היא מלחמת ההתשה – לייזר ז”ל היה מ”מ בפלוגה א’ של יואב לוי את לייזר הכרנו כאשר היה מ”כ שלנו באימון לוחם אנחנו ממחזור פברואר 1968 בסיירת שקד.

היחידה יצאה כל לילה למארבים על גדות תעלת סואץ למניעת חדירה לשטחינו, כשבגמר כל מארב הכח יצא למנוחה ולהתארגנות במוצבים וכל זאת תוך כדי ירי ארטילרי מסיבי של המצרים ושלנו.

הארוע שבו לייזר נהרג.

נקראנו לתדריך לפני יציאה לפעילות נוספת בחצר מוצב 4 א’ שהיה בפיקודו של יואב גולן (לוי) ז”ל. התדריך ניתן ע”י לייזר, השתתפו בתדריך 2 לוחמים:

1 . רוני פרימן ז”ל לימים הפך לויטרינר.

2 .  שמואל צוקר (תא”ל במיל).

במהלך חילופי האש – פגז מצרי נחת בחצר המוצב – לייזר נהרג מפגיעת רסיס של הפגז בראשו, רוני נפצע מרסיס בישבנו, ואני (צוקר) נפצעתי מרסיס שחדר למרפק יד שמאל.

הפינוי בוצע ע”י פואד מג”ד הסיירת שהגיע בחיפוי ארטילרי עם זחל”מים

(אי אפשר היה להנחית הליקופטר) לכיוון בלוזה משם לרפידים, ומשם עם מטוס דקוטה לחצרים ולבי”ח סורוקה שבב”ש.

(זהו הסיפור המדויק והאמיתי ביותר על היום והרגע שבו המ”מ לייזר נהרג).

רשמים מיום אחד במלחמת ההתשה וסיפור נפילתו של                  סגן אליעזר קנדלשטיין הי”ד 1.5.1969  

היינו בעיצומה של מלחמת ההתשה, לקראת סוף חודש אפריל 1969, כאשר  יואב לוי קבל את הפיקוד על פלוגה א’, בה שרתי, מביני תלמי המ”פ הותיק. פלוגתי נקראה להחליף פלוגה מגדוד 50, (בפיקודו סרן צל), במוצב 4-א  בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, דרומית למוצב “טמפו”. מוצב 4-א שנקרא גם מוצב אברהם, ובמלחמת יום הכיפורים נקרא “לחצנית”. המוצב היה ממוקם כשמונה ק”מ דרומית למוצב “טמפו” שהשקיף מצפונו לו על העיר פורט סעיד.

התוכנית המקורית שלנו הייתה לחצות את הביצות ברגל, ואת הציוד להעמיס על גמלים. איך שהגמלים הריחו את הביצות, הם סרבו להתקדם והתחילו להשתולל, לכן נדחתה החבירה למוצב רק למחרת, ונאלצנו לעשות את כל הדרך רגלית עם כל הציוד עלינו תוך התבוססות בבוץ וברפש של מי הביצה ולהגיע ממש לפנות בוקר למוצב. הגעתנו למוצב נתנה את האות לפינוי החיילים של גדוד 50. עלייתם על הזחל”מים נעשתה תוך כדי תנועה בקפיצה כדי להסתיר את כוונותנו מהמצרים על החלפת הכוחות. כל זאת נעשה בלי שהספקנו להחליף אתם מילה, וללא חפיפה כלשהי.

יואב לוי, כמ”פ חדש בגזרה, רצה מאד להפגין את כוחו והשראתו על הסביבה והחליט להראות למצרים מי אנחנו. הוא חילק אותנו לשני כוחות, כוח צפוני “ארטילריה”: 3 מרגמות 52 מ”מ, וכל רגם צויד עם זביל חנ”ם. כוח דרומי:              3 מא”גים, ולכל מ.א.ג היה ארגז פעולה.  

ניתנה פקודת אש בקשר במכשיר מ.ק. 6. כל כוח ירה את התחמושת כולה, ומיד רצנו במהירות חזרה למוצב. חיכינו בתוך הבונקרים זמן מה, ומחכים לתגובה מהצד השני, הייתה לנו הרגשה שהירי מצדנו לא יעבור לסדר היום על ידי המצרים. לאחר שהיה נדמה שהכל רגוע, יצאנו לחצר המוצב והתחלנו לסדר את המוצב שהיה מבולגן לגמרי. סדרנו את המוצב והכנסנו כל דבר למקומו בתוך הבונקרים.

עם גמר הסידורים התכנסנו חמישה חבר’ה בחצר המוצב ויצרנו מעין מעגל שיחה: שמואל צוקר מהמחזור שלי          (פברואר 1968), רוני פרימן, לייזר קנדלשטיין שסיים רק לאחרונה קורס קצינים, “אבוייה” הרס”פ ואני – יאיר. עמדנו ודברנו על הא ועל דא ועל נושאים שונים. ולייזר אמר: “היום אני שנתיים בצבא”. לפתע נשמע קול נפץ אדיר, ופגז מרגמה מצרי נחת בפינת החצר ליד המטבח. קפצנו כולנו לתפוס מחסה, אני קפצתי לבונקר התחמושת שהיה הכי קרוב אלי. אחרי זה השתרר שקט, הצצתי החוצה וראיתי את לייזר שוכב על הגב. נגשתי אליו ושאלתי אותו: “לייזר מה קורה?” והוא אמר לי: “אני לא מרגיש את הרגליים”. צעקתי “חובש”, והחובשים שלנו, שמשי גרנק מקיבוץ משמר הנגב וישראל אופק מרמת יוחנן הגיעו מיד. הרמנו אותו על אלונקה וראינו שבעורפו יש דם ותקוע שם רסיס קטן. והיה ברור לנו שזה מה שגרם לשיתוקו.

פואד מפקד היחידה שבאותו זמן היה בסיור ב”טמפו”, הגיע למוצב, לאחר ששמע בקשר שיש נפגעים במוצב שלנו. שאר החיילים שהיינו ביחד במעגל ההוא: שמואל צוקר נפגע מרסיס במרפק ידו, רוני פרימן נפגע מרסיס בישבן, ואבוייה הרס”פ קבל רסיס קטן בחזה. הפצועים הועמסו על הזחל”ם של פואד, והם פונו לתאג”ד שהיה ממוקם מזרחית לקנטרה. בקשתנו, לשלוח מסוק לפנות את לייזר נענתה בשלילה וחיל האוויר סרב כדי לא להסתכן. 

כאן החל מסע העינויים של לייזר. ומהתאג”ד פונה במסוק עד לרפידים והלאה במטוס דקוטה עד לחצרים ובאמבולנס לבית החולים בבאר שבע ( “סורוקה”). בדיעבד, סופר לנו שהטלטלות והזמן הארוך מרגע פציעתו ועד ההגעה לבית החולים היו בעוכריו ולצערנו הוא לא שרד ונפטר על שולחן הניתוחים.                                                                             לייזר קנדלשטיין היה קצין צעיר ובקושי זכה לשמש כקצין, היות שרק בחודש אפריל 1969 סיים את  קורס הקצינים. 

לייזר היה מפקד מוערך, והיווה תמיד דוגמה אישית לכל חייל. לנו חיילי מחזור פברואר 1968 תמיד תשמר פינה חמה לזכרו, כמפקד מיוחד שליווה אותנו במשך כל תקופת אימון הלוחם, במסירות, באנושיות ובמקצוענות.

יהי זכרו ברוך.      

זוכר ולא שוכח

יאיר רוזנקרנץ (בוגר סיירת” שקד”)