יצחק, בן טובה ובנימין, נולד ביום כ”ה בניסן תשי”א (1.5.1951) בכפר סבא. הוא למד בבית-הספר היסודי “נוה נאמן” בהוד-השרון וב”בית ברל” בצופית. מגיל צעיר התמסר יצחק לפעילות חברתית וציבורית. כשהיה בן עשר כבר הדריך בתנועת “הנוער העובד;” אחרי-כן היה חבר בקלוב התעופה, הצטיין בתחום הטיסנאות, זכה בפרסים בתחרויות ארציות ואף בנה במו ידיו מטוס קטן בעל מנוע. בחופשות התנדב לעבודה בקיבוץ עין-גב ואחרי מלחמת ששת הימים, בהיותו תלמיד, עלה להר הצופים המשוחרר, כדי לסייע בשיקום המקום אחרי המלחמה. יצחק אהב מאוד את הארץ ואת נופיה ועבר אותה ברגל וברכב, לאורכה ולרוחבה. עם חבריו יצא לטיולים מהגליל ועד מרחבי סיני, והכיר את הארץ על בוריה. כן היה חבר בבית-ספר שדה בעין-גדי. מגיל צעיר התעניין בקליעה ובכלי נשק, ובצבא הצטיין בתחום זה. יצחק היה צעיר נמרץ ופעיל שעסק בתחומי פעילות רבים ובכולם הגיע להישגים נכבדים. כל תפקיד וכל משימה שנטל על עצמו, או שהוטלו עליו, מילא במסירות, בנאמנות, בשקדנות ומתוך ידע מקצועי ובקיאות רבה.

יצחק גויס לצה”ל במחצית יולי 1969. תחילה שירת מתוך התנדבות בסיירת הצנחנים ועבר שם קורס צניחה, קורס מ”כים וקורס סיירים. אחרי-כן חזר להתעניין בתחביבו משכבר הימים – הקליעה. הוא השתלם בקורס צלפים והיה לאחד מטובי הצלפים בצה”ל. מאחר שהצטיין במילוי כל תפקידיו המליצו מפקדיו לשולחו לקורס קצינים. אחרי שהשלים קורס קציני חי”ר מונה לסגן מפקד קורס צלפים בבית-הספר לחי”ר של צה”ל והוענקה לו דרגת סגן. הוא פעל רבות באימונם, בהכשרתם המקצועית ובקידומם של חיילי חי”ר והצטיין כמדריך, כקצין וכמפקד מעולה ובעל ידע. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים שירת יצחק בבית-הספר לחי”ר. עם פרוץ הקרבות עשה מאמצים עצומים כדי להצטרף אל חבריו שלחמו בחזיתות השונות. בזכות בקיאותו במקצועות החי”ר והקליעה, צורף לאחת היחידות המעולות של צה”ל ועמה לחם בחזית התעלה. ביום כ”א בתשרי תשל”ד (17.10.1973) נפגע ונהרג בקרבות ליד “החווה הסינית”. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול, השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: “יצחק היה קצין טוב, מסור, אחראי. הוא אהב את מקצועו והיה בקי בו. היה בעל יזמה ואהוב על כל מי שהכירו”.