בן אברהם וטוסיה. נולד ביום ג’ בטבת תרצ”ז (17.12.1936) בעיר רניז’יב אשר בפולין. בן שלוש היה בפרוץ מלחמת-העולם השניה ומאז ועד שהגיעה המשפחה לארץ טולטל ממקום למקום בסערת-המלחמה. המשפחה עזבה את ביתה בברחה מפני האויב ולאחר נדודים ותלאות הגיעה לפולין, אך לאחר שנה של סבל הועברה עם שאר הפליטים לסיביר, שם ישבו למעלה משנה. רק אחרי שנחתם ההסכם בין ממשלת-פולין שבגולת-אנגליה לבין ממשלת ברית-המועצות שוחררו בני-המשפחה כנתיני-פולין ואז המשיכו בנדודיהם והגיעו לאסיה המרכזית בקרבת הגבול הסיני, שם התחיל הילד ללמוד בבית-ספר פולני שהוקם זמנית לפליטים. כתום המלחמה חזרה המשפחה לפולין אך מחמת האנטישמיות יצאה משם לאחר חדשים מספר. בדרך לגרמניה נעצרו על-ידי אנשי הצבא האדום, אבל לאחר שחרורם (כעבור שבועות מספר) ולאחר החזרתם לפולין שוב יצאו לדרך – ולבסוף, בשנת 1950, אחרי מחלות וסבל, הגיעו לחופי-הארץ. המשפחה התישבה בירושלים ומתוך דבריו של יהושע בחיבור אחד קצר שלו, אנו למדים מה רבו רחשי-התודה שבלבו למוריו הראשונים אשר לימדוהו מלים ראשונות בעברית ולאלה שהראו לו “את הדרך לאור…”. סיים את לימודיו בבית-החינוך התיכון. לאחר-מכן עבד כפקיד באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא התנדב לשרת בסיירת “שקד”. ביום ח’ בטבת תשי”ז (12.12.1956), בשעת מילוי תפקידו בעלותו על מוקש, נפל והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.