אליהוא, בן גאולה ושרגא, נולד ביום כ”ח בסיון תשי”א (2.7.1951) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי “פיק”א” בפתח-תקוה, ואחרי כן המשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי “עמל” בפתח תקוה, במגמה של מסגרות, ובבית הספר הטכני של חיל האוויר, במגמה של מכונאות מטוסים. אליהוא (שכונה במשפחה “אליושי”) גדל בפתח תקוה. בילדותו סבל מברונכיט, ולדברי אמו, הציקה לו המחלה מאוד עד לשנתו השלוש עשרה. בזכות מאמציה הרבים של האם התגבר על מחלתו וגופו החלוש נעשה חסון ותמיר. לאחר שהבריא, הרבה אלי לשחק עם הילדים באוויר הצח, ונהנה מנשימה סדירה וקלה. אלי אהב ספורט, ובמיוחד כדורגל וכדורסל, ובבית הספר הצטיין בפעילות בענפי ספורט אלה. כמו-כן היה חובב מוסיקה נלהב ויכול היה לשבת שעות ארוכות ולהאזין למוסיקה מסוגים שונים: מוסיקת פופ, מוסיקה קלסית וכו’.
אליהוא גויס לצה”ל בתחילת מאי 1969 והתנדב לסיירת מהוללת של פיקוד דרום היא סיירת “שקד”. לאחר סיום הטירונות ולאחר ששירת בפלוגת המפקדה, הועבר לחיל השריון, השתלם בקורס מקצועות טנק, והוצב כנהג טנק “סנטוריון” בגדוד שריון. הוא החל להשתלם בקורס מפקדי טנקים, אך לא סיים. מחמת בריאותו הלקויה – היו לו כאבים עזים בברכיו – הורד הפרופיל הרפואי שלו והוא הועבר לחיל הכללי ושירת כפקיד בשלישות הראשית.
לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, הוצב לשירות מילואים בהג”א. בצאתו לחיים האזרחיים הצליח אלי להגשים את שאיפת חייו ופתח בתל-אביב חנות לתקליטים ולצורכי מוסיקה. הוא עשה בחנות את רוב יומו ונהנה מאוד מעבודתו. אלי היה טוב לב ותמים ורחש אמון לחבריו הרבים. הוא היה תוסס ומלא שמחת חיים. ביוני 1972 נשא אישה, מתוך רצון להוציאה מאווירת ביתה, אולם הנישואין לא עלו יפה והזוג נפרד. אלי היה קשור מאוד לאמו ונהג לספר לה על מעשיו ועל בילוייו. שבוע אחרי שפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא אליהוא למיון רפואי ושובץ לצוות טנק, לתקופת המאמץ המלחמתי. הוא השתתף בקרבות בסיני כנהג טנק, וביום כ”ז בתשרי תשל”ד (23.10.1973), בקרב שריון בשריון בציר הג’ידי, מצפון לאגם המר, נגד כוחות גדולים של הארמייה השלישית של המצרים, נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה ואלי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
