קיר זיכרון לזכר אחי אליעזר קנדלשטין (ליזר)
שנהרג במוצב קבוץ בתעלה.
אחותו עדינה פרי

כתב איציק גורן
שלום עדינה, מקווה שאת בטוב, הקיר מרשים ומרגש. ליזר היה הקצין הראשון מהמחזור שלנו, רציני, איכותי, מקצוען וחבר. הדרכנו יחד עם שימשי שקד את מחזור פבר׳ 68. ליזר נהרג במוצב קבוץ מהפגזה ארט׳

כתב: אריה לצטר
יאיר רוזנקרנץ כתב: על יומו האחרון של לייזר קנדלשטיין” דקה אחרי דקה. מופיע בספר שערכתי (וגם כתבתי) על – “חיילים מספרים על עצמם במלחמת ההתשה בתעלת סואץ”.
הבטחתי לניר כהן שאעביר לו לטובת האתר את הסיפורים של לוחמי היחידה.

דוד פוגל מחזור אוגוסט 70
בהתייחס לנפילת שפורן, סידיס נתן לנו שם שיעור לכל החיים באומץ לב, אחוות לוחמים ועשיית חסד עם חבר.

רמי – התנדב לרדת לעומק של עשרות מטרים בחבלים ובלון חמצן לעצמו והוריד אלונקה, על מנת לחלץ את גופת שפורן מהבאר שלתוכה נפל.

יוחאי אבני מחזור אוגוסט 70 
אכן גבורה עילאית .
אין הקרבה וסיכון גדולים מאלה , בן מחזורנו סידיס ,איש וחבר משכמו ומעלה.

גרשון שגיא אח של אלי ז”ל
יעקב כץ (כצל’ה) מתאר את המעשה של סידיס בכתבה שפירסם בערוץ 7 על כנס שקד בשנת 2018
במהלך האירוע ניגש אליי אל”מ בר כליפא, מח”ט גבעתי, ואמר לי שלפני כ‑20 שנה שירת יחד עם בני הבכור ראובן באותו צוות בסיירת גולני. “תמתין שנייה”, אמרתי לו, וקראתי לחברי רחמים סידיס מעכו, לוחם הסיירת שלפני כ‑43 שנים השתתף במרדף אחר מחבלים בבית לאהיא שברצועת עזה. במהלך המרדף נפל מפקד הכוח ראובן שפורן לבאר שעומקה 60 מטר ונהרג. היה צריך מתנדב שיירד קשור לחבלים, לבלון חמצן ולאלונקה לתחתיתה של הבאר כדי לחלצו. סידיס התנדב, ולמרות סכנת החיים ירד והעלה את גופתו. אמרתי לאל”מ בר כליפא: אצלנו בסיירת לא חילקו צל”שים, אבל בני ראובן ששירת עמך קרוי על שמו של ראובן שפורן, שגופתו חולצה על ידי הגיבור העלום והלא ידוע רחמים סידיס. בברכה לבאי הכנס שנשא יותר מאוחר, בר כליפא מצא לנכון להזכיר בדבריו את התפעלותו והערצתו לסידיס, הלוחם האמיץ בעל ריאות הפלדה.

איציק בניטה מחזור אוגוסט 69
מסיפורי הגבורה הגדולים בתולדות היחידה

איציק גורן מחזור מאי 67 
דודו בר כליפא היום ר׳ אכ״א וסידיס היה נכון לפני מס שנים מנהל תחנת מד״א בעכו
ראובן ז״ל לוחם רגיש ואיכותי, מפקד למופת, גר מעל המכולת של הורי בר״ג. סידיס הצנוע והחייכן בן מחזור אוגוסט 70 שניהם ייצגו ומייצגים את האיכויות של לוחמי שקד. יוסי נגר היטיב לתאר ברגישות רבה ובאהבה את שפורן ז״ל ואת גבורתו של סידיס. לימים אחיו של ראובן שרת בחה״א כאל״מ. יהי זכרו של ראובן ויתר הנופלים צרורה בצרור החיים.

זאב קלינסקי מחזור נובמבר 72
היה מד”ס של המחזור שלנו (נוב’ 72). למיטב ידיעתי אפילו לא ידענו על הסיפור. בחור צנוע. או שאולי רק אני לא ידעתי, בגלל ההלם הקבוע שהייתי בו במהלך המסלול…

דוד גטניו מחזור נובמבר 70
כאשר האירוע הטראגי עם שפורן קרה , אני שרתתי כקשר בפלוגה ה ‘ בגבעת האורנים שליד בית להיה .
זוכר ששילשלו את אחד החיילים לתחתית הבאר בחבל כדי לחלץ אותו . אם איני טועה , היה זה סידס . יש דברים שחווינו ושלא נשכח לעולם! וואו , איך השנים עפות !

משה גלעדי מחזור נובמבר 68
סיפור ראובן שפורן ז”ל מלווה אותי שנים רבות.
פלוגה ה’ במחנה אוהלים בגבעת עצי האשל מעל בית להייה.
המ”פ איציק גורן והסמ”פ סוקול יצאו שישישבת. נשארתי כקצין תורן בפלוגה שסופחתי אליה שבועיים לפני השבת הנוראה.
בשש בבוקר אחרי שראובן הניח תפילין , עשיתי תדריך יציאה לסיור פרדסים. בהרגשה טובה שעל הסמל השקט והחייכן , סומך 100%.
קרוב לתשע נשמע בקשר בקול רועד שראובן נכנס לבדוק את הבאר (שהייתה מכוסה במכסה עץ ישן ורקוב). הרצפה קרסה ושפורן לא עונה.
מיד התחלנו לאסוף חבלים ג’ריקן מים ואלונקה … 4 לוחמים קפצו על הנ.נ. ודהרנו לבאר.
סיפור החילוץ היה ארוך וטראגי. מחט”מר עזה הזעקנו אמבולנס עם בלוני חמצן וחבלים ארוכים.
סידיס התנדב להשתלשל לבור פעמיים !! בתחילה כ 30 מ’ והרגיש נחנק ואח”כ עם בלון חמצן ולא הגיע לראובן ז”ל.
תוך פחות משעה עמד פצ’י לצידי ותוך כדי לחיצת יד מעודדת פקד להזעיק את מכבי אש מאשקלון… שהגיעו מהר יחסית עם בלוני חמצן וסולם חבלים. הרופא שהיה באמבולנס
אישר שראובן שבר מפרקת ולפחות לא סבל את משך החילוץ.
מות קדושים.
אם היה בצה”ל אפשרות לצל”ש גדודי בוודאי יש להעניק לסידיס בטקס מרשים !!

חיים גונאל מחזור פברואר 70
חשוב לציין שסידיס הורד לבאר כשראשו כלפי מטה שזה הקשה מאוד על החילוץ

נתן שלוש מחזור פברואר 70
גיבור אמיתי, כל כך מרגש.
בלא מעט ניסיונות חילוץ מבורות נהרג המחלץ מסיבות שונות כולל חוסר חמצן, גזים רעילים, סכנת פגיעה, קריעת חבל, נפילה ועוד.
לרדת בחושך בבור צר וחשוך עשרות מטרים אל הלא ידוע זה טירוף, גבורה אמיתית ורעות במלוא מובנה.
היכן ישנם עוד אנשים כאלה?…

יעלה שקד (צורן)
כל מילה👌רמי סידיס בהחלט ראוי לזה, חבר אמיתי ❤️

רפי יעקב מחזור פברואר 71
אף פעם לא מאוחר להעניק צל”ש. אפשר עוד להגיש המלצות. יש מפקדים ולוחמים העדים לאירוע למרות הזמן הרב שעבר

אורי שקורי מחזור אוגוסט 71
אשרינו, בני עכו שסידיס המשיך לגור בעכו, ולבטח הציל עוד רבים אחרים בשרותו במגן דוד.

‘םיקכם’קבע’םבעים’בע’בהעי’

אברהם שחף מספר על נפילתם של זאב מילוא, וקובי קונשטוק

להוסיף קצת נתונים:
כשבוע לפני כן זיהתה הקשת דמויות שהיו בדרכן החוצה לכיוון התעלה.
את הכניסה של החולייה לא זיהתה הקשת (יתכן שישנו שם).
ניתנה הוראה שאסור לרדת מהכביש, מאות מטרים משני צידי מסלול העקבות היוצאות במטרה למנוע עלייה על מוקשים באם החוליה נכנסה לטמון מוקשים.
ימים לפני כן בזמן התנועה של הדגנים על הכביש.מפקד הדגנים אמר אנחנו נעים ממספר x למספר y. (כמובן לא המספרים האמיתיים אלא בתוספת). שניות לאחר מכן נפלו שני פגזים אחד על נקודה x ואחד על נקודה y, הקומנקרים היו באמצע בין שתי הנקודות ולכן לא נפגענו. אבל זה הוכיח לי שהמיצרים יודעים על סימוני המספרים שיש על הכביש ואולי שיערו שבמספרים האלה יורדים הדגנים מהכביש לחולות.
עד כה קצת רקע והקדמה .
אני הייתי רגם 52״ וישבתי על הגלגל האחורי כשמתחתי הרבה פצצות חנ״ם עשן ותאורה.
הקומנדקר שעצר על המספר שהיה על הכביש החל בנסיעה לאחור ולאחר מספר מטרים נשמע פיצוץ אדיר מחריש אוזניים,עפתי לשמים ולמזלי נחתתי על החול הרך, היו לי צלצולים באוזניים וכאבים בחזה.
מולי (על הגלגל האחורי שעלה על המוקש) ישב מילוא ז״ל.
נפצעו איתן הצריחן, מפקד הצוות יעקובי ועוד שאינני זוכר את שמם.
קונשטוק ז״ל היה בכלל בקומנדקר אחר והוא ירד מהרכב והיה כניראה קרוב לגלגל שהתפוצץ וחלקים ממנו פגעו בפניו.
בתחילה לא ידענו אם זה פגז ארטילריה או מוקש.
בתחקיר של האירוע הועלתה ההשערה שהחוליה שהטמינה את המוקשים הגיע לכביש במרחק רב מנקודת ההטמנה המשיכה על הכביש וירדה היכן שגילו את העקבות שלהם.
אני התגייסתי במחזור מאי 69 והאירוע היה במאי 70. כלומר חייל צעיר בסה״כ שנה בצבא מי משתין לכיוון שלו.
ובגלל כל מה שכתבתי בהקדמה באחד ממסדרי היציאה סיפרתי (לא זוכר מי היה המפקד) על חששותי שהמצרים יודעים על המספרים ואולי כדאי לא לרדת בכלל בדיוק במיקום המספרים, אלא עשרות מטרים ליד. זה לא היה משפיע על המיקום כלפי הקשת.
האירוע הזה השאיר צלקת פתוחה בי ובגללו החלטתי ללכת לקורס קצינים (אמרתי לעצמי אם הייתי קצין כניראה היו שומעים בהצעתי).
למרות שאינני אשם ישיר במה שקרה, בכל זאת יכול להיות שאם הייתי עולה עם הצעתי עד למעלה אפילו למפקד הסיירת יתכן שהאסון היה נמנע.
לאחר שיחרורי עבדתי בהרבה גופים ממערכות הבטחון וכל פעם שהיה לי משהו שקשור לחיי אדם הלכתי איתו עד הסוף, עד לקצה הפירמידה. לדעת שעשיתי ככל יכולתי למנוע את מה שאני צופה.ולא פעם זה עלה לי בקידום (יש מפקדים/מנהלים) שלא אוהבים שאתה לא מקבל את דעתם וממשיך למעלה.לפחות אני מסתכל במראה ולא נגעל ממה שאני רואה.וזה שווה הכל.
בריאות, שבוע טוב ולהת בשמחות.