כמה זיכרונות מהשרות ב”סדיר” בסיירת שקד

באוגוסט 1960 התנדבנו 10 בני טובים לשרת בסיירת שקד, זה היה הגיוס הייעודי הראשון לסיירת שקד, אחרי שנתיים וחצי השתחררנו

היינו 10 –  יוחנן אורון ממושב כפר חיים המושבניק, משה ברקוביץ מקבוץ ניר דוד שמוצניק, אבינועם אגמון (אביי), יחיאל זיביל (נהרג במלחמת יום כיפור), ודוד זקס מקבוץ גבעת ברנר, אמציה צור (חיימוביץ) מקבוץ כפר גלעדי, דני בר עוז (ברזני) מקבוץ גשר, איתן אנוליק מקבוץ חולתא, יואב קצין (שכביץ) מקבוץ משמרות, עמרם גולדמן (בולבול) מקבוץ גליל ים.

מה היה אז בשקד ? אוסף של פליטים מיחידות שונות והווי מטורף, גרשון וילן מקבוץ נגבה, היה הממונה עלינו, משה לופנפלד (לופי) מש”ק הרכב, כמה נהגים, זכור לי בשמו אבישי הלל (פופאי), פרוספר המכונאי, אלי שוקרי אפסנאי, קשרים אחדים, וקצינים אחדים שייקה ארז (אקסלרוד) מקבוץ שפיים, לייזר רם מקבוץ גברעם, יואב וספי התחנך בקבוץ גבעת ברנר בכיתה שלנו (נהרג במלחמת יום כיפור, מקציני המילואים המסורים – נדב נוימן, הגששים היו: פאריד פארס מכפר ראמי, יוסוף עז-דין ומוחסן דרש (דג’ש), אחמד מכפר מראר, שלושתם דרוזים, וסאלח אל הייב משבט אל הייב בן משפחתו של עמוס ירקוני.

מפקדנו היה דב סטירליץ וסגנו עמוס ירקוני (עבד אל מג’יד חד’ר), היו 4 קומנדקרים – רכבי סיור וג’יפ מנהלתי ששירת את דב ואת עמוס.

הסיורים היומיים היו : דרומית – מכרם שלום צפונה, מרכזית – ממול למרכז הרצועה, מערבית – עד חוף זיקים ולעיתים עד אשקלון. סיור מיוחד היה דרומית רחוקה עד ניצנה ויותר ולעיתים עד אילת, היינו מתחילים בבארותיים ומשם על דרך הפתרולים, ישנים ב”מצודה” באילת או על חוף הים וחוזרים למחרת. “העקבות” שהתגלו שם היו מובילים בדרכים ארוכות למרכז הנגב ואפילו יורדים לערבה. כלומר חוצים את ישראל לרוחבה. היו “מתארחים” אצלנו מסיירות אחרות ללמוד את נושא העיקוב וגם לגבות אותנו. זכורים לי: סיירת צנחנים שהיו איתנו בתקרית במכתש הקטן וכן סיירת הנדסה קרבית. כשבאנו ליחידה סאלח היה מש”ק ואח”כ הלך לקורס קצינים וכשחזר הגיע איתו גם פצי מקבוץ חולדה, הם היו תוספת משמעותית לקצונה. עוד בזמננו דב עזב ועמוס קיבל את הפיקוד וגם עלה בדרגה, לפני שדב עזב הגיע ינאי זקס וכשדב עזב ינאי מונה לסגנו של עמוס ולמד מהר את הנושאים.

אנקדוטה: יצאתי בהוראת עמוס לגייס מחזור חדש לשקד – בבקו”ם, בין שאר ההוראות מעמוס “תביא גם שמוצניק אחד ואקורדיוניסט”, למה שמוצניק ? כי הם יודעים לשחק כדורעף. עמוס נורא אהב לשחק כדורעף, אפילו עם יד אחת, הבאתי שמוצניק ממעברות לא סתם אחד אלא שחקן נבחרת הנוער, עמוס התמוגג.

בפברואר 1963 השתחררנו, רובנו עזב את היחידה ל”רחבי צה”ל”. יוחנן ואני נשארנו ביחידה כמילואימניקים עד אשר פואד מחליפו של עמוס בפיקוד על היחידה פירק את פלוגת המילואים ב – 1970.

כלומר הייתי בשקד כ – 10 שנים הודות לכך הכרתי גם מחזורים רבים אחרי והם גם הכירו אותנו, כמובן שזה הפך אותי ואת יוחנן גם למכירים ומוכרים, אך בעיקר קשר אותנו רגשית לאותה חבורה מופלאה של שקדניקים לדורותיהם. במפגשים רבים כשאנשים חוקרים ל”מה עשית בצבא?” מיד מזדהים עוד אנשים “גם אני שירתי בשקד”. “…והשיחה מתחילה על אותם עניינים….” (היו זמנים בפלמ”ח)