בנם של גיזאלה ומוחמד-סולימן. נולד בשנת 1946 בכפר מסר, למשפחה בת שמונה-עשר ילדים.
חסן גדל והתחנך בכפרו, הוא למד שבע שנות לימוד וסיים כיתה ז’ בבית הספר היסודי שבכפרו. כמו אחיו, גם הוא תרם כפי יכולתו לפרנסת המשפחה ועזר להוריו. אחדים מאחיו סייעו בעבודות הבית ואחרים – מחוץ לבית. חסן יצא לעבודה בגיל צעיר, והיטיב לעבוד בתחום הבניין. חסן היה בחור בעל לב טוב, אהוב על בני כפרו והִרבה לעזור לזולת, למשל נהג להושיט יד לכל שכן שנזקק לעזרה בעבודות בניין, צביעה וטיוח. חסן ניחן באדיבות ובאישיות מיוחדת ששימשה דוגמה ומופת לצעירים ממנו. בקרב משפחתו הוא היה אהוב על כל אחיו.
בשעות הפנאי נהנה מאוד לעסוק בספורט ובמיוחד לשחק כדורסל.
בשלהי שנת 1968 התגייס חסן לצבא, והתנדב לשרת בסיירת “שקד”, תחת פיקודו של פואד בן אליעזר. הסיירת פעלה אז בדרום סיני: בתחילה שירת חסן באילת ולאחר מכן הועבר לאזור המיתלה שבחצי האי סיני. הוא היה חייל לדוגמה, וחבריו לנשק ומפקדיו העריכו אותו מאוד.
בכל פעם שחזר ליחידה בגמר חופשה בביתו נהג להיפרד מבני כפרו, מאחיו ומהוריו. בצאתו בפעם האחרונה יצא מגדרו כשנפרד מהם, נראה היה כי הפרדה קשה לו מתמיד, כאילו הרגיש שהפעם לא ישוב.
ב-5 בנובמבר 1969 נתקלה יחידתו במארב של כוח מצרי שמנה כארבעים חיילים. באותה תקרית נהרגו אחד-עשר חיילי צה”ל. מתוקף תפקידו הקדים חסן את הכוח בכמאה מטרים ולחם בעוז ובגבורה עד שאזלה התחמושת. הוא נפצע בקרב ונפל בשבי המצרי. למשפחתו נודע על כך מרשתות השידור. כעבור שלושה ימים הגיע לבית משפחת סביחי קצין מסיירת “שקד” ובישר להורים על פטירתו של חסן מפצעיו בשבי. גופתו הוחלפה כעבור שלושה שבועות בשבויים מצריים.
סמל חסן-מוחמד סביחי נפל בעת מילוי תפקידו ב-20.11.1969, בן עשרים ושלוש היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בטכס צבאי בבית העלמין בכפר מגוריו, כפר מסר. הניח אחריו הורים ושבעה-עשר אחים ואחיות.
בהספד שספד לו יהודה גיל, חברו ורעו לנשק, הוא סיפר: “חסן הציל חיי חיילים רבים מספר פעמים רב, פעם הציל כוח שלם שנכנס לשדה מוקשים”.
חבריו לנשק המשיכו לשמור על קשר עם המשפחה, לבקר ולהשתתף באירועים. ברבות השנים, הקשר הקרוב בין המשפחות אף עבר לדור הצעיר.