ישעיהו-יהודה (יהושע, שוקה), בן פרידה ומנדל, נולד ביום כ”ג בחשון תש”י (15.11.1949) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי “נווה-ים” בחוף הכרמל ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי “גלים”. שוקה היה תלמיד טוב, חרוץ ומתמיד ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא נמנה עם חברי תנועת הנוער העובד והלומד, היה חובב טיולים והרבה להשתתף בצעדות, אהב מוסיקה וניגן באקורדיון. הוא היה חבר נאמן, טוב-לב ונדיב. כשמוריו ביקשוהו ללמד תלמידים חלשים ולסייע להם בשיעורי עזר, תמיד היה מוכן לעזור. הרבה שקד עמם עד שידעו את תלמודם ומוריו שיבחוהו על שידע לעשות את מלאכתו באמונה. הוא היה צנוע וביישן מעט, עניו ואוהב את הפשטות. עם כל אדם נהג בסבר פנים יפות והיה מכניס אורחים ברוחב לב. תמיד ביקש לראות בכל את החיובי ואת הרצוי שבו.
ישעיהו גויס לצה”ל בראשית נובמבר 1968, והתנדב לשרת לסיירת “שקד”. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס צניחה, בקורס סיירים ובקורס מ”כים חי”ר, וברבות הימים השלים גם קורס קציני חי”ר וקורס מפקדי פלוגות חי”ר. בקורס האחרון היה חניך מצטיין והוענק לו בו ציון גבוה (95). בתקופת שירותו הוערך כמפקד מצטיין, וכקצין מעולה ובעל יזמה. תמיד היה אחראי ומסור לתפקידו, דאג לחייליו, והיה אהוב וחביב על מפקדיו ועל פקודיו. לאחר תום שירות החובה שלו המשיך ושירת בצבא הקבע.
לאחר שהשתחרר נכנס לעבודה בחברת “אל על” כקצין ביטחון והתכונן ללמוד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא הרבה בנסיעות, ובחודש מאי 1973, נפצע באמסטרדם בקרב יריות עם שודדים. הוא עמד עם אנשי צוות המטוס באולם ההמתנה של אחד מבתי המלון והתכונן לצאת לנמל התעופה. לפתע נכנסו שודדים שלופי אקדחים וירו לכל עבר. ישעיהו נפצע תוך כדי ניהול קרב עם היורים, כיוון שסבור היה שהם מחבלים. הוא נפצע קשה מאוד, ומבחינה קלינית אף נחשב למת. בטיפול נמרץ ובניתוחים הוא ניצל ממות ולאחר שהבריא חזר לעיסוקו בחברת התעופה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית בסיני, והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים. בקרב שהתחולל ביום כ’ בתשרי תשל”ד (16.10.1973) על גדות תעלת סואץ, נפגע ישעיהו ונפל. מלכתחילה סירב צה”ל לצרפו לכוחות הלוחמים, משום שלא החלים לחלוטין מפצעיו ומשום שחברת “אל על” הייתה זקוקה לו באותם ימים. אך הוא התנדב להשתתף בלחימה ואף יצא לנווט את כוח הצליחה בראשותו של אלוף אריאל שרון. בקרב נפגע הטנק שלו והוא החל לחלץ מתוכו את הפצועים. כשחילץ את הפצוע הרביעי נפגע ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנווה-ים. השאיר אחריו אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “ישעיהו היה מהמעולים במפקדים שידעה היחידה. הוא תרם רבות לבניין כוחה של היחידה במרצו הרב ובתבונתו השקולה. פקודיו העריצו אותו וחבריו אהבוהו והעריכו אותו. מפקדיו בטחו בו מעומק הלב, ועליו הייתה גאוותם. חייכנותו וביטחונו נסכו ביטחון בלב כולם;” ומפקד אחר כתב: “במעשיו נתגלו אומץ לב, קור רוח ותושייה רבה”.
וידאו
דברים לזכרו של שוקה כץ
בית העלמין בנווה ים, יום הזיכרון 2026
הרבה שנים אנו מתאספים כאן מדי יום זיכרון, לוחמי מחזור נובמבר 1968 בסיירת שקד, ויחד איתנו חברים ומפקדים מהיחידה, וחולקים כבוד לשוקה כץ, בשר מבשרנו. לא בכדי הפך כץ לסמל מאחד עבורנו, מאז ימי הנעורים כלוחמים צעירים ותמימים ועד היום כשאנו חובקים נכדים. זאת בשל דמותו המיוחדת ואישיותו המרשימה שאי אפשר היה להיות אדיש אליה. קצת קשה לתאר היום עלם חמודות בן 24 שהלך מאתנו לפני 53 שנה אבל אנסה לצייר מספר קווים לדמותו כפי שאנו חווינו אותו. כץ היה דמות יוצאת דופן במחזור הקיבוצניקים הפייטרים. קודם כל היה גבוה בצורה בלתי נסבלת, היה רזה וצנום באופן שערורייתי, היו בו סממנים של ג’ינג’יות וחוצפה, היה לו הומור סרקסטי נפלא שהוציא את מפקדינו מדעתם, חד לשון עם כושר גופני מפליא, היה מבוגרמאתנו, בוגר, ובעיקר – היה החכם באדם. אם יש משהו שאני מתגעגע אליו עד היום זו החוכמה שלו והרגישות שלו – הוא ידע לקרוא כל מצב בצורה אמיתית וברורה, ידע לומר את הדבר הנכון בטיעונים לוגיים נכונים ומעצבנים בצדקתם. היה סמן ימני לדברים שראוי לעשותם, ולימד אותנו להביט בהומור ביקורתיותופיקחות על העולם, ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו.
וזיכרון אישי: נפל מזלי ויצאתי עם כץ לקורס מפקדי כיתות. חודשיים שלמים היה בן זוגי באוהל הסיירים בשדות הקוצים והחום המטורף בבקעת הירדן. זה היה קורס מפרך ומגוחך מנותק לחלוטין מהמלחמה העצומה שבאנו ממנה לאורך התעלה. כץ בדרכו היה מתבדח בסרקזם על חשבון מפקדינו הצעירים חסרי הניסיון ואני זוכר שלא הפסקנו לצחוק בלילות. הוא גם אמר את דעתו עליהם ועל רמת הקורס, בשפה מושחזת חביבה וכואבת ותמיד בטיעונים לוגיים שחושפים את האמת. לא פעם שילם על כך, תמיד בחיוך. הייתה לו תכונה אחת שלא כולם מכירים: הוא היה אשף בשחמט וגאון בשש-בש ומתמטיקה. אחרי חודש השפלה שבו הובסתי קשות ביקשתי שילמד אותי את הסוד. והוא לימד אותי את רזי השש-בש שהם בעצם מתמטיקה טהורה. לכל מצב יש לחשב הסתברות וסטטיסטיקה שלך ושל היריב, לימד אותי ובזכותו הפכתי לשחקן טוב. לא התפלאתי שתיכנן ללמוד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה לאחר השחרור. אבל בעיקר היה מפקד ומנהיג נחוש, אמיץ לב נועז וחסר מורא ופחד וקם להילחם לבדו בקרב מול מי שביקש לפגוע בנו.זאת עשה בשירותו הצבאי במלחמת ההתשה באינספור תקריות, הוא התנפל לבדו על השודדים באמסטרדם וכמעט שילם בחייו, וכך תנדב לבדו לצאת עם כח השריון של חט’ 14 לקרב הצליחה ממנו לא חזר. אני בטוח שגם אם היה מחשב מראש את סיכויי ההישרדות סטטיסטיים של קצין צעיר באותו קרב, שהיו נמוכים מאד, הוא היה יוצא ללא היסוס, כי כזה הוא היה.כץ עבורנו הוא עמוד האש לאומץ הקרבה וגבורה. ודמותו המיוחדת, החכם באדם, מהווה עבורנו בני המחזור, חבריו, מפקדיו ופקודיו, מופת וסמל מאחד לכל חברינו הנופלים.
אציין את חברינו הנופלים בני מחזור נובמבר 1968 : סמל ישראל הלפרין מיפעת נפל במבצע ויקטוריה. סמל משה גוטהלף מיגור נפל במבצע ויקטוריה. סגן איתן ניר מלוד נפל במלחמת יום הכיפורים בקרב מול כח קומנדו בסיני. הרב דוד גביש נרצח בפיגוע בביתו באלון מורה בפסח 2002 , איתו נרצחו רעייתו רחל, אביה יצחק ובנו אברהם. יהי זכרם של שוקה כץ ונופלי מחזור נובמבר 1968 , וכל חללי יח’ 424 סיירת שקד מבורך לעד. נזכרם תמיד.
שמעון תמיר (סיימון)
