נובמבר 1973

200px Badge of the Israel Defense Forces.new .svg

סיפור חייו

גדרי אילןמ”מ
בוקסר אוןסמל מחלקה
סרוסי עמיסמל מחלקה
ברקוביץ עוזימ”כ
מזרחי דורוןמ”כ
אגסי יוסימ”כ
סמי קוז’קרומד”ס



טרייבר בצלאלמ”פ
מרדכי סימוןסמ”פ
אילן גדרימ”מ
שוורץ יאירמ”מ
גדלי משהרס”פ
מקלף עידיתפקידה
מזרחי דורוןסמל מחלקה
חיים גלעדמ”כ
ליברמןמד”ס
גזית דורוןחובש

ספקטור משהמג”ד
דביר יובל (פרד)סמג”ד
קדוש אריאלרס”ר

אילן אורי
אסטרחן חנן
כחלון שמעון
קמינסקי אלי
רזווג נפתלי

16.4.20
כתב – רמי אהרוני ( רס”ן מיל’ )
מחזור נובמבר 1973 שקד
הגיוס החל בתחילת חודש נובמבר, המתנדבים הראשונים הגיעו לפלוגה ממבדקי הקומנדו הימי והיחידה הימית 707 (צוללנים הגנתיים), שגויסו כבר ב 23 באוקטובר 1973.
את הפלוגה גייסו סגן אהרון הקש (שקד) וסולומון (הג’ינג’י). ניכר מיד בכל ההלם של מלחמת יום כיפור. הקשר עם מפקדת הגדוד היה רופף. הוחלט כי מ”פ הפלוגה יהיה איש אגוז ולשקדניקים הוקצה רק מ”מ אחד – סגן גדרי אילן ממושב מולדת.
הסמלים: עמי סרוסי ואון בוקסר.
המ”כים היו: אגסי יוסי, ברקוביץ עוזי, גלעד חיים, מזרחי דורון.

בבקו”ם נערך מבדק גופני קצר ולאחריו הועסקו המגויסים הטריים בעבודות רס”ר: אלה שמזלם לא שפר עליהם ניקו טנקים שהגיעו מסיני ועליהם שרידי הקרבות. האחרים עסקו בהעמסת תחמושת. לאחר מספר ימים נשלחה קבוצה ל”מחנה יוסף” שהיה בבקעת הירדן.
לקראת אמצע החודש החלו להישלח החיילים למחנה הטירונים של חט’ 35 בסאנור (צפון מערב השומרון). היה זה מחנה ירדני לשעבר שנבנה במדרון תלול אל מול ג’בל חורייש, נ.ג 764 מ’. התנאים היו ירודים (מגורים, מקלחות, סככות האימון וכו’).
בסאנור למדנו את כל מקצועות הנק”ל (נשק קל), הרבה מטווחים.
נשקנו האישי היה הרובה המטען אפ. אנ. הרומ”ט הבלגי ללא רצועה!!! עסקנו הרבה באימון גופני עם המד”ס סמי קוז’קרו. החובש היה דורון גזית, הרס”פ משה גדלי, הפקידה הפלוגתית עידית מקלף (בתו של רב אלוף מרדכי מקלף, 1920 – 1978).
ערכנו הרבה מסעות ליליים קצרים (לצומת וחזרה, “אחרי ששתיתם הרבה, הרבה מים”, כשבעה ק”מ). כעבור כחודשיים באמצע החורף הקשה של שנת 1974 ירדנו לסדרת חי”ר בשטח האימונים בבית גוברין. שם עסקנו באימון הפרט, החוליה והמחלקה. קראו לזה גם אימון פלוגה אבל בעצם היינו מחלקה בת כשלושים איש שפוצלה לשני צוותים.
בסוף הגיוס בבקו”ם היינו ארבעים, בסאנור במהלך האימונים נשרו כעשרה. בעיקר בשל סיבה ברורה של אי התאמה. הם לא ציפו לאימון קשה כזה ולא עמדו בו.
האימון אכן היה קשה. במהלכו ייחלנו לרגע בו נסיים את פרק סאנור ונגיע אל “היחידה”.
בסוף ינואר 1974 זה קרה. באישון לילה הגענו לבסיס היחידה במשמר הנגב. פוצלנו לשני צוותים, קבלנו את כלי הנשק המחלקתיים ותפקידים שונים כרץ מ”פ, מא”גיסט, ררנ”טיסט ועוד. הפעם כלי הנשק האישיים היו קלצ’ניקוב ועוזי. אפ. אנ נותר רק אצל הררנ”טיסטים. בנינו אפודים מדוגמים (9 פאוצ’ים, שתי מימיות, רימונים וחבל אישי) בעזרת ספוגים שהובאו ממזרוני אחד הקיבוצים.
עתה גם הגיע מ”פ לפלוגה, סרן בצלאל טרייבר, גיוס פברואר 1970.
אחרי שאמר לנו כי “עד חמישה כדורים בחזה” ניתן לרוץ ולפעול כחייל, נודע לנו כי נפצע קשה מאד במארב ברומני (בגזרה הצפונית בסיני). הגיע גם מ”מ נוסף יאיר שוורץ מקבוץ יד מרדכי.
לאחר כשבועיים של אימונים (כושר גופני, מטווחי רימונים וירי נ”ט עם אר.פי.ג’י)
במשמר הנגב נסענו מזרחה אל בסיס האימונים שהיה ליחידה בערד (ממערב לעיר). זה אזור גבוה במזרח הנגב, סלעי מאד ויבש. שם חזרנו שוב על אימוני פרט, חוליה ופלוגה (מחלקה…) עם הרבה מאד ירי, תנועה ואימוני לילה. לא חסרו תחמושת ופגזים. כולם ניתנו לנו באדיבות שלל הצבא המצרי, כולל מכונית “יונימוג הנשל” ארבע על ארבע שהייתה לרכב הפלוגתי.
הפרק הקשה באימונים היה השטח ובעיקר הירידה לבור הרחמים ולאזור האמונים והעלייה משם בדרך כלל שלוש פעמים ביום. אבל עמדנו בכך בגבורה ועברנו לקטע נוסף והפעם מאד חוויתי ומאתגר של האימון, סדרת הניווטים. רובם נערכו מטבע הדברים באזור הנגב. בכדי ללמוד היטב מהי כיפה, שלוחה, נחל וכדומה התחלנו לנווט עם מפות באזור שפלת יהודה. כביש גוש עציון עמק האלה היה באותם הימים בסלילה וכמובן שלא הופיע במפותינו. לנו במאהלים באזור קיבוץ נתיב הל”ה ובמקומות אחרים. בנגב ניווטנו הרבה בלילה, ללא מפות, בעיקר באזור שממערב למשמר הנגב בואכה המושבים פטיש, מסלול והעיירה אופקים.
היינו באימון כבר כשישה חודשים, היציאה הביתה הייתה בערך אחת לשבועיים שלושה, לא עבור המרותקים. בשל כוננויות בצה”ל היו מצבים בהם לא היינו בבית גם חודש ימים.
התרשמנו מאד כי אנשי הסגל הם לוחמים טובים ובעיקר מהעובדה שכולם זה עתה צלחו מלחמה קשה ומרה, מלחמת יום הכיפורים. היא הייתה כל הזמן ברקע אימון. כך לדוגמה כשהביצועים שלנו לא היו טובים, בקליעה, הסתערות או בניווט, היה אחד מאנשי הסגל מפטיר: “המצרים יהרגו אותך בקלות”. התייחסנו לאמירות כאלה בשיא הרצינות.
ואז, במפתיע נודע לנו כי יש כוננות גדולה בפיקוד הדרום (מאי 1974) וכי אנחנו יורדים בפעם הראשונה לגדוד שמפקדתו בראשות המג”ד סא”ל משה ספקטור יושבת בראס סודר שבסיני. למשמר הנגב הגיע אוטובוס ונסענו עמו כמעט יום שלם עד לראס סודר. עם ההגעה פוצלנו לשתי פלוגות מבצעיות: פלוגה א’ של אלכס בק שישבה בראס סודר ופלוגה ד’ של מוטי מזרחי שישבה מדרום לקו ההפרדה עם המצרים בעיון מוסה.
בשל העובדה כי אימון הלוחם נפסק למעשה באמצעיתו היה הסגל רחמן ומתחשב וגם לוחמים שלא היו ברמה מספקת של אימון הורשו להגיע ולתגבר את הפלוגות. במהלך האימון קלטנו גם כמה לוחמים שנפלו מקורס טיס או הגיעו מפלוגת אוג’ 73 שקדמה לנו בשל מחלה, קורס וכו’.
זהו, פלוגת נוב’ 73 התפרקה. לאחר מספר חודשים בתחילת 1975 יצאה חבורה גדולה שלנו לקורס מכ”ים בבסיס האימונים ליד כרמיאל שנקרא אז נח”ל 906.
חולקנו לשניים: מחצית מאתנו צורפה לפלוגת פברואר 74 של גד’ הצנחנים 890 והמחצית השנייה לפל’ פברואר 74 של גדוד 202. במהלך הקורס השתתפו חלק מאתנו בכמה היתקלויות עם מחבלים בגזרת גבול הצפון ובהר דוב בגזרת שבעה.
לאחר חזרתנו כמ”כים מוסמכים שובצו חלק מאתנו כמדריכים בפלוגות האימון בגדוד (נוב’ 74, פבר’ 75). עם פלוגות אלה גם עברנו את קורס הצניחה שלא עברנו כפלוגה במהלך אימון הלוחם הקצר שעברנו.
לקראת אביב 1975 התחלנו לצאת לקורס קציני חי”ר בבה”ד 1.
משאת נפשנו באופן טבעי הייתה לחזור כקצינים ל”יחידה”.
אליאסף אבי, ארנברג גיל, אסטרחאן חנן, ויינברגר שלמה ורמי אהרוני חזרו לגדוד והיו למ”מים בפלוגות ההדרכה או בפלוגות המבצעיות. אחרים שסיימו את הקורס (ישראל שטרן, ראובן כהן, אלי קמינסקי, עמוס להמן) לא חזרו אל הגדוד ושובצו כקצינים ביחידות אחרות של הצבא.
בני מחזור נובמבר 1973 שנותרו בסיירת שקד השתחררו בנובמבר 1976.
הקצינים ביניהם כמה חודשים אח”כ.

כתב: רמי אהרוני

גלריה

מה אתה מחפש?

הקלידו שאלת חיפוש

החיפוש יתבצע מיד

שלום

אשמח לקבל כל דבר מתקופתכם בסיירת שקד, עזרה ורעיונות נוספים
מוזמנים להעביר

ניר כהן
050-5642288
nirc0407@gmail.com

מלאו את הטופס

ואחזור בהקדם

לתרומה

בנק לאומי
סניף - 709
ע"ש - ארכיון לוחמי סיירת שקד
מס' - 020826/66

בתודה מראש
ניר