אריה (אריק) רמות (שיפמן), מג”ד סיירת ‘שקד’ בין השנים 1975 ל-1977.

אריק, המוכר יותר כ”שיפמן:” התגייסתי לצה”ל במחזור פברואר 1967,

התנדבתי לשרת בסיירת “שקד”.

עברתי טירונות מקוצרת בחטיבת הצנחנים (כפי שהיה מקובל ב”שקד” באותן שנים), קורס צניחה בן שבוע ימים. מיד לאחר שלבי ההכשרה הראשונים האלה, הצטרפנו חברי המחזור ליחידה שהיתה בכוננות הגדולה בהמתנה שלפני המלחמה. כאשר פרצה המלחמה, התפצלה “שקד” לשני כוחות, כחלק מכוח הסיור באוגדתו של אריק שרון. אני שובצתי לגיפ של שאול שלו ( שאול שלו בהמשך עשה הסבה לשיריון ונהרג כמג”ד ביום כיפור ) בכוח של ביני תלמי. הכוח חצה את הגבול לסיני באזור ניצנה, פנה לכיוון אל-עריש והמשיך בגזרה הצפונית עד קנטרה, שעל גדות תעלת סואץ. באחד הראיונות סיפרתי: “היינו בהלם. התחושה נבעה מן העובדה שהיינו בצבא חודשים ספורים. באת לא מזמן מבית הספר התיכון. אתה יודע שבאזרחות, אם אתה יורה באנשים, אתה נכנס לבית הסוהר. ובמלחמה, אתה מחזיק נשק ביד, יורה פתאום בבני אדם, יורה לכל הכיוונים ואנשים מתים. זה היה הלם הקרב הראשון שלי”.

בהמשך, עברתי קורס סיור (אימון לוחם), קורס מכי”ם וקורס קצינים, אותם סיימתי  כחניך מצטיין פלוגתי.  “יכולתי לבחור להגיע לכל יחידה בצה”ל. אבל רציתי רק לחזור הביתה,  ל”שקד”.  פואד, המג”ד שקלט אותי בחזרה, היה מאד גאה, כי זה היה חשוב למוראל היחידה”. הצטרפתי לצוות “שפיפון”  בפיקוד פצי. הצוות, בן שישה-עשר קצינים ולוחמים ותיקים, הוקם  ביוזמת פיקוד דרום ככוח התקפי למשימות מיוחדות, בעקבות חדירות רבות של מחבלים באזור הערבה וים המלח. הצוות התאמן במגוון תחומים, בערבה ובבסיס שייטת 13, והשתתף בהצלחה, בין השאר, במבצע “אסותא” בדרום ים המלח.

במאי 1969 התמנתי למ”פ טירוני המחזור שגוייס ל”שקד” באותו חודש. היה זה המחזור הראשון שעבר טירונות ביחידה, ולא בחטיבת הצנחנים. הטירונות הייתה קשה במיוחד. היה לי חשוב להוכיח, שהטירונות ב”שקד” קשה ובונה לוחמים טובים לא-פחות מהצנחנים.  הטירונים עברו אימונים וטירטורים רבים וקשים ביוזמות של כל סגל ההדרכה, לי יצא שם של קשוח וקפדן.

לאחר סיום הטירונות של מחזור מאי 1969, כש”מלחמת ההתשה” בעיצומה, התמנתי למ”פ פלוגה א’ המבצעית, אשר חלק גדול מפעילותה אז התרכז בציר “טמפו” לאורך תעלת סואץ. באותה עת, ביצעו המצרים מארבים חוזרים ונשנים מעבר לתעלה, ובאחד מהם פגעו קשות בכוח מגדוד 202 של הצנחנים. בעקבות פגיעות אלה, ביקש אלוף פיקוד הדרום דאז, אריק שרון, אשר הכיר היטב את “שקד” ואת יכולותיה, להראות למצרים, שגם צה”ל מסוגל לפעולות בשטחם מעבר לתעלה. בהתאם לכך, הוא הטיל על “שקד” לבצע שתי פשיטות משמעותיות מעבר לתעלת סואץ: מבצע “סרג’נט” שבוצע ב–14.03.1970.          מבצע “ויקטוריה” שבוצע ב–11.06.1970. במבצע ויקטוריה השתתפתי כמ”פ פלוגה א.

לאחר “מלחמת ההתשה”, שימשתי כקצין אג”ם וכסמג”ד “סיירת שקד” בתפקידי כסמג”ד הסיירת הוענק לסיירת פרס המשק על ניהול נכון של הסיירת.                                                                                                                                                                          סמוך לחודש אוקטובר 1973, ביקש ממני אלוף אריק שרון לשמש כקמב”ץ פיקוד דרום. שימשתי בתפקיד זה בעת מלחמת יום הכיפורים, לאחר שאריק שרון כבר סיים את תפקידו בפיקוד. “השרות כקמב”ץ פיקוד דרום בעת כהונתו של שמואל גונן (גורודיש) כאלוף הפיקוד בזמן המלחמה, היה טראומטי עבורי. רציתי להשתחרר מצה”ל. רציתי להגשים חלום וללמוד רפואה. דני וולף שמע על תכניותיי וביקש ממני להישאר בצבא. הוא ציין בפניי, כי הוא מתכוון לפנות לדן שומרון, הקצח”ר באותם ימים, בבקשה שימנה אותי למג”ד “סיירת שקד”.

לא הייתי איש של יחסי ציבור, והשארתי את המלאכה לדני וולף, מורי ורבי. דני נלחם עבורי, ולבסוף הצליח”.

“בשנת 1975 החלפתי את המג”ד משה כפרי, וקיבלתי את הפיקוד על “שקד”, היחידה בה התחלתי כטירון והגעתי לתפקיד מג”ד. שרתתי כמג”ד עד שנת 1977.”

כמג”ד ביצעה ה”סיירת” פעילות מבצעית ביהודה. הפעילות לא היתה של יחידה כגוף לוחם, פניתי לאלוף פיקוד הדרום דאז, יקותיאל (קותי) אדם, וביקשתי ממנו ש”שקד” תעזוב את חברון ותחזור לסיני, על-מנת לאמן את לוחמי היחידה ולבנות אותה מחדש. האלוף נענה לבקשתי.                                                                                                                                                              במהלך אימון לילה בסיני, נכנסה מחלקה של פלוגת מסלול ממחזור פברואר 75  לשדה מוקשים באזור תחנת ההאזנה באום חשיבה. שלושה לוחמים נפצעו קשה.  “האירוע ליווה אותי כל העת”. “תמיד אמרו שבסיירת שלנו יש “ברדק”. כאשר קיבלתי את הפיקוד על היחידה, בעצה אחת עם המ”פים, יגאל רינגרט ויהודה אלון, והסמג”דים בצלאל טרייבר, ואחריו מוטי מזרחי, החלטנו לתת למשמעת את המשקל הראוי והנכון. קבענו יעדים כי רצינו להצליח. וכדי להצליח היינו צריכים קודם כל לגייס בבקו”ם את האנשים הטובים ביותר. הייתה לנו תחרות קשה מול הצנחנים, וגם מולם ניצחנו בהבאתו של מיטב הנוער”.                   “סיירת שקד” החלה להתאמן בסיני בצורה קפדנית בניווטים, בתרגילי שת”פ עם יחידות שריון (במיוחד עם חטיבה 401), למדה לכבוש יעדים בחשאי ולפרוץ דרכים לשריון; היחידה התמחתה בהפעלת נגמ”שים ונשק נ”ט, וביצעה חדירות באיזור החיץ שבין צה”ל למצרים. “ספק אם יחידת חי”ר וסיור אחרת בצה”ל הגיעה לאותן רמות באותם ימים”,    “דאגתי להחזיר ליחידה קצינים דוגמת בצלאל טרייבר ומוטי מזרחי, שהתגייסו ל”שקד” כטירונים וצמחו בה. בנינו מחדש  את “סיירת שקד” כיחידה לוחמת. היא הייתה פרוסה לאורך כל מדינת ישראל: פלוגת מסלול במרכז, פלוגה בקורס מכ”ים בכרמיאל ושתי פלוגות מבצעיות בסיני. שמנו דגש על הכושר הגופני של הלוחמים, וניצחנו באליפות הכושר הקרבי לסיירות”.

תשע שנים שירתי ביחידה, רק עמוס ירקוני, המפקד הנערץ, ואריאל קדוש, הרס”ר המיתולוגי של “שקד”, שרתו יותר ממני. משפחתי שילמה מחירים רבים. אשתי הצעירה נשארה לבד במרכז הארץ בעוד אני משרת אי-שם בדרום. הדאגה היום יומית שלה מה קורה אצלי שם, ואני, עם נקיפות המצפון שהיא נותרה בגפה; כל אלה לא הרפו ולא הקלו על המלאכה הרבה והקשה.

“בסיירת שקד” יישמתי את החינוך שקבלתי בבית: לשרת ביחידה קרבית לוחמת, להתמודד עם כל קושי, להשתתף בכל אותם תהליכים והכרעות שישראל עברה בתקופות קשות. לקחתי מ”שקד” את רוח ההתנדבות, את הכשרת הלוחם, האמון, אחוות הלוחמים, את המקצוענות וביצוע המשימה קודם כל.

זאת הייתה “סיירת שקד” עבורי.

משנת 1977 עד 1987 הייתי פעמיים מפקד חטיבות חי”ר/צנחנים, עוזר ראש חטיבת המבצעים במטה הכללי, קצין אג”מ פיקוד דרום, בדרגת. אל”מ.

משנת 1987 עד 1991 הייתי ראש המנהל האזרחי ברצועת עזה, בדרגת. תא”ל.

משנת 1992 עד 1995 הייתי סגן מתאם הפעולות בשטחים בדרגת. תא”ל

משנת 1995 עד 1998 הייתי נספח צה”ל בצרפת, ספרד ופורטוגל. תא”ל

משנת 1999 עד 2002 הייתי מנכ”ל המשרד לבטחון פנים.

משנת 2002 עד 2008 הייתי סגן ראש “נתיב” למטה ומנהל.

משנת 2008 עד 2010 הייתי מנכ”ל חברת נתיבי גז. 

תא”ל אריה רמות (שיפמן)