בן יוסף ואטל. נולד ביום ד’ בתשרי ת”ש (17.9.1939) בעיר דובינקה שבפולין; זה היה עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה. בעודנו תינוק רך טולטל ברחבי ברית-המועצות ואף כי היה בחיק-משפחתו היתה ילדותו קשה מפני הנדודים אשר עברו עליו. הוא גדל בתנאי-מלחמה קשים, כשהמשפחה עברה דרך מחנות גרמניה והגיע לבסוף לחופי הארץ בשנת 1949. תחילה למד יצחק בבית- הספר היסודי הדתי “יבנה” אשר רמת-גן ולאחר-מכן סיים את בבית-הספר המקצועי “אורט” בגבעתיים. כאשר סיים את לימודיו גויס לצה”ל; זה היה בנובמבר 1958 והוא שירת בחיל הרגלים, בחטיבת “גבעתי וכמדריך באחד מבסיסי ההדרכה. בחייו האזרחיים ניהל מפעל מתכת. היה יוצא לשירות-מילואים מפעם לפעם וכן היה במלחמת ששת הימים. ביום הרביעי לקרבותיה, הוא כ”ט באייר תשכ”ז (8.6.1967), נפל צפונית למשק רוחמה בחזית הדרום. הניח אשה ותינוקת בת שנה וחדשיים. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. היה טוב לב ונכון לעזור לזולת, בן נאמן להוריו, בעל מסור לאשתו, אב למופת, ידיד ורע לכל.