עוזי, בן עדנה ויהודה, נולד ביום כ”ה באייר תש”ז (15.5.1947) בקיבוץ רביבים בנגב, שהוריו היו ממקימיו. כעבור שנה עברה משפחתו לקיבוץ אלונים. עוזי התבלט בעקשנותו וברצינות שייחס לכל תפקיד שהוטל עליו. בעודו ילד היה אחראי למשק הילדים של בית-הספר והצטיין במיוחד בעבודה במשק החי. בני כיתתו מספרים עליו, שמעולם לא נרתע מאחריות והיה תמיד ראשון בכל משימה שכיתתו נטלה על עצמה. בחדר ההורים שלו היה עוזי משרה אווירה מיוחדת בחביבותו, בנאמנותו וביחס הכבוד שנהג בהוריו. אמנם בבית-הספר התקשה בלימודים, אבל בכוח הרצון הגיע להישגים מצוינים, ובעבור זאת זכה להערכה רבה בעיני חבריו. פעם אמר: “אני אף פעם לא הצטיינתי בלימודים ואיך אני יכול לעזור לפנינה (חברתו), אני בעצמי לא מבין”. כנער היה אחד מעמודי התווך של כיתתו בכל הנוגע בחיי החברה ובלימודים. תקופה מסוימת היה חבר בנבחרת הכדורסל של אלונים. תמיר היה, יפה-תואר, בעל מבט חודר, עליז ושופע הומור. בקרב ידידיו נודע כחבר נאמן ומסור, נעים הליכות ועניו.
עוזי גויס לצה”ל במחצית יולי 1965 והוצב לנח”ל. את הטירונות סיים כחניך מצטיין, ואחרי שהשתלם בקורס מ”כים ומילא את תפקידיו ביעילות ובכישרון, נשלח לקורס קצינים. אחרי-כן הוצב כקצין לבסיס הדרכה של הנח”ל, ועסק שם בתפקידי הדרכה שונים. במלחמת ששת הימים התנדב לשרת בסיירת “שקד”. בתקופת שירותו הדריך גם בקורס לסיירים, ובשנה האחרונה לשירותו בצה”ל שימש מפקד פלוגה של טירונים מבוגרים. היו בה עולים חדשים, תלמידי ישיבות, אבות למשפחות, מגוון של אנשים מגילים שונים, מעדות שונות ומשכבות שונות. עוזי מצא את הדרך הנכונה לדבר אליהם ואם כי היה צעיר מרוב פקודיו, היה מפקד, מדריך ומורה, שהנחה אותם בדרך לאזרחות טובה וטיפל בבעיותיהם הרבה יותר משדרש תפקידו. כתב אחד מפקודיו: …”עוזי ידע לרכוש את אמונם של מבוגרים ממנו, בשיקול הנכון, בשקט ובצניעות שלו. הייתה מספיקה מלה אחת שלו, בלא נימה סמכותית, כדי שמיד יבוצע רצונו”. לדברי חייל אחר שלו: “הוא ידע בדיוק מה הוא עושה ואיך להתייחס לחברה. לעתים ראיתי אותו יורד מהג’יפ ומפנה את מקומו לאחר… עדין מאוד, חכם, עם חוש הומור בריא…”.
במחצית יולי 1968, סיים עוזי את שירותו הסדיר בדרגת סגן. אחרי ששוחרר השתתף בקורס הראשון של קציני-ביטחון בחברת “אל-על” ובסיומו עבד חודשים אחדים בליווי מטוסי החברה. בסוף 1968 השתתף בקורס מדריכים באפעל וריכז את סניף “הנוער העובד” בבת-גלים. בסופה של אותה שנה חזר לאלונים כדי להקל את המצוקה שנוצרה בגלל חוסר עובדים בענף גידולי השדה. לא עברה שנה והוא נבחר על-ידי צוות העובדים להיות מרכז הענף. בנועם הליכותיו, ביושרו וביחוד בשמשו דוגמא אישית, טיפח עוזי את חוש האחריות בקרב עובדי הענף והביאם לידי הישגים גדולים. תמיד חיפש דרכים לשפר את העבודה ולהקל על העובדים, וברור היה לכל שתמיד יסתדרו העניינים בכי טוב אם עוזי יטפל בהם. בזכות הצלחתו הרבה החליט המשק לשולחו לקורס מרכזי משק, ובמאי 1973 יצא למדרשת רופין, כדי לחזור בתום הלימודים ולשמש רכז הקיבוץ. גם לאחר שיצא ללמוד, התעניין בכל המתרחש בענף שלו ודאג לפעולתו התקינה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא עוזי ליחידתו ברמת הגולן לפני שהגיע אליו צו הגיוס. כסרן קיבל פיקוד על סיירת ג’יפים ולחם בקרבות הבלימה והפריצה נגד הסורים. ביום ל’ בתשרי תשל”ד (26.10.1973) נשלח לתאם עם קציני האו”ם את מקום קביעתו של קו הפסקת האש. בתל-מרעי עלה הג’יפ שלו על מוקש והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין בקיבוצו. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.
במכתב תנחומים למשפחה האבלה כתב שר הביטחון: “עוזי הוגדר כקצין יעיל, בעל יזמה, מנהיגות, יכולת ותפיסה ושימש דוגמא אישית לפקודיו”.
הקיבוץ הוציא לאור חוברות לזכרו, שכלולים בהן דברים על דמותו ודברי חברים ללימודים, לעבודה ולשירות בצבא.